הבלחי מחשבות

אל המילים הנפלאות של H.D Lawrence התוודעתי לראשונה בגיל 21, לגמרי במקרה, לאחר כ- 28 ימים רצופים של תעסוקה מבצעית באיזה חור. אני זוכר כי בסיטואציה מסוימת ישבתי וגמעתי אז מילים על מילים שלו, שגרמו לי לחשוב, להרהר, להבין.

מאז, מידי פעם, אני קורא אותו ומוצא למילים שלו משמעויות נוספות. מדהים אותי שבכל פעם שאני קורא אותו, אני מבין את מילותיו בצורה מעט שונה.

והנה אחד יפהפה -

Release – H.D Lawrence

Helen, had I known yesterday
That you could dishcare the ache
Out of the wound,
Had I know yesterday you could take
The turgid electric ache of away,
Drink it up in the ground
Of your soft white body, as lightning
Is drunk from an agonised sky by the earth,
I should have hated you, Helen.

But since my limbs gushed full of fire,
Since from out of my blood and bone
Poured a heavy flame
To you, earth of my atmosphere, stone
Of my steel, lovely white flint of desire,
You have no name,
Earth of my swaying atmosphere,
Substance of my inconsistent breath,
I cannot but cleave to you, Helen.

Since you have drunken up the drear
Death-darkened storme, and death
Is washed from the blue
Of my eyes, I see you beautiful, and dear.
Beautiful, passive and strong, as the breath
Of my yearning blows over you.
I see myself as the winds that hover
Half substanceless, and without grave worth.
But you
Are the earth I hover over.