לפני 6 שנים. 17 בספטמבר 2018 בשעה 21:02
המילים שנכתבו על ידי כאן לאורך שנים פרצו ממני לרוב כמעיין נובע, אולם מקורן לא היה בי כי אם בתחושות עמוקות שמקורן בזו שמעליי.
ולמשך תקופה לא קצרה יבש המעיין, ומעליי ריחפו גרמי שמיים ולא מתנות ארץ.
אך את הערפל שבמערבולות נפשי פרצה במפתיע קרן שמש חמימה, חודרת לנקיקים לחים בהם פשט הטחב זה מכבר.
את ממוללת בכף ידך תחושות ומביאה לתוכי קצוות של קיצון; וכשבכל אלה נמהל הריח שלך, הרי כי לשלך הופך גם אני.
מודה לך, נרגש.
