לפני 11 שנים. 15 ביולי 2013 בשעה 14:36
מגע מרפרף של אצבעות מוכרות מצייר את קווי מתאר צווארה. מעטר אותה בנקודות קטנות של ריגוש.
הידיים שלה רועדות על ברכיה. היא חולמת אותו כבר כל כך הרבה זמן.
"איפה היית?" היא לוחשת.
"זמני להגיע טרם בא." הוא עונה בקול בטוח ושקט, כצליל נישא על פני הרוח.
ראשה נוטה הצידה, מנסה לקבל עוד טיפה של שייכות, המגע שצמאה לו כל כך הרבה זמן.
כבריזת ים על העור אצבעותיו מלטפות. לא באמת נוגע. לא באמת צריך לגעת בשביל שהיא תחוש אותו.
היא לא מעיזה לפתוח את עינייה. גם לא שהיא מרגישה אותו מולה. היא לא נעה. בנפשה היא חובקת את רגלו, נצמדת ומשתלבת לתוך הקימורים של שריריו.
שייכת.
היא לא פוקחת עיניים.
מכיוון שכאשר היא תפקח... הוא יתפוגג אל מול עינייה ויעלם.
שהיא עוצמת עיניים...
רק אז היא מגשימה את חלום.
