המסע לנצחון.

יש לי כל מיני קווירקים. לא בהכרח טיקים מוזרים כמו שהרגלים כאלה שאני לא מבינה לפעמים את ההגיון לפניהם, למרות שהם הגיוניים בעיניי. 
מבולבלים? 
גם אני.

למשל לפסול אדם על פי שמו.
אני חיה 32 וקצת שנים. יש שם אחד שמלווה אותי לאורך כל חיי, שם דיי נפוץ.
השם הנפוץ הזה הוא שם שכל פעם שניסיתי להכנס למשהו משמעותי עם בעל השם הזה, גם אלו שהשתמשו בשם הזה כפיקטיבי, העלה חרס. 
איפשהו החלטתי שפשוט להמנע מהשם הזה ובעליו. 
לא הרבה מבינים את זה, אבל יש חלק קטן שכן, כי גם להם יש שם כזה שרודף אותם.

אני בזמן האחרון חושבת האם זה באמת "פייר" לפסול אדם על פי השם שנתנו לו הוריו.
ומיד אחרי זה אני חושבת לעצמי, שאין שום סיבה שאני תמיד אהיה "פיירית". למה אני צריכה להיות הוגנת?
מי אמר שאני חייבת? אם החיים שלי הצביעו על משהו שלא עובד, באופן רציף מאז שאני מחזיקה בזיכרון הראשון שלי מ"בנים", למה לא פשוט להקשיב ליקום ולהמנע?

כמו שאני נמנעת מנשואים, כמו שאני לא מוכנה להיות גם עם כאלו שביחסים פתוחים או כאלו שמאמינים ב"ריבוי שפחות - ריבוי שמחה".

אז אין בזה הגיון וזה לא הוגן - מצד שני אני לא רוצה להתעלם מכל הסימנים.

אני מאמינה בסימנים, היום אולי יותר מתמיד.
אני מקשיבה לסביבה שלי ומנסה לשנות דברים שאני יכולה. דברים בעצמי, דברים בסביבתי - אם אני יכולה.
אני מנסה להיות חיובית. לקחת את השינויים הקשים הללו ברוח טובה ובאורח רוח. להבין שזה תהליך שצריך להיות סבלניים איתו כדי שהוא יושלם בצורה טובה. להתאפק קצת. לנשום לתוך הקושי.

עשיתי בחצי שנה האחרונה החלטות קשות לשינוי האנרגיה שלי. שינוי היקום שלי.
שינויים הכרחיים לשינוי חיי. לשינוי מה שאני מזמנת לעצמי.
אז נכון, אני עכשיו כנראה מזמנת לעצמי בעיקר אנשים שנוסעים לחו"ל אחרי שהם מכירים אותי.
אולי אני בכלל סוג של פיית מזל, עושה מזל לאלו שפוגשים בי. 
אומרים שהדבר הכי מדהים שאדם יכול לעשות לאדם אחר, זה לגעת בחיים שלו ולשנות את הנסיבות לטובה.
אז אולי אני פשוט פיה.

טייני פיית המזל. 
It has a nice ring to it.