לפעמים אני מפקפקת באינטואיציות שלי. אני חושבת שאני סתם קשה עם אנשים ושאני מחפשת סיבות להגיד לא.
פעם אחרי פעם אני נוכחת כי האינטואיציות שלי תמיד צודקות.
אם התחושה שלי היא "לא", אין שום סיבה שנעבור לסקייפ.
לא כי סקייפ זה מפתח הכניסה לדירה שלי אבל זה פשוט לבזבז זמן על אנשים שלא שווים את ה-10 דקות שהקדשתי להם.
נראה כי כאשר ההתכתבות היא בתוך האתר, הם מתנסחים אחרת, טוב יותר, יפה יותר, חושב יותר. ולמרות זה, אני חשה במשהו שהוא "לא בסדר". משהו לא תופס אותי, לא גורם לי עניין.
שזה עובר לתקשורת ישירה יותר, בורותם זורחת החוצה ואני גוערת בעצמי על כך שלא הקשבתי לתחושה שלי.
לפעמים קשה לי להבדיל בין הפחד שלי והאינטואיציה שלי.
יודעים מה, זה לא נכון. אני תמיד יודעת ואני מנסה כי כל הזמן אומרים לי שאני רק אומרת "לא" כל הזמן ואני צריכה לנסות.
למה לנסות משהו שאני רואה כבר מההתחלה שהוא לא יעבוד?
למה אני צריכה לפקפק בעצמי בגלל אנשים אחרים?
ללא ספק, משהו לחשוב עליו.
