קולות הטפיחה של נעליה על האספלט הפיגו את השקט מסביבה. היא הולכת שם כמה פעמים בשבוע, לעיתים רצה. היא אוהבת לרוץ מאוחר אחרי שכולם כבר סיימו, יש יותר שקט, פחות הפרעות, פחות אנשים מעצבנים.
טפיחות נוספות נשמעות, היא מרימה את הראש ויוצאת מהבועה שלה, המוסיקה בפול ווליום באוזניים, חוזרת למציאות שהיא רואה תזוזה מולה בחשיכה שמתחת לעצים שמסודרים לאורך כל השדרה.
תמיד היא רואה אותו רץ מולה ושהוא חולף אותה הריח שלו נשאר כשובל של טמטמת מאחוריו, גורם לנחיריה להתרחב ולשאוף אותו פנימה ברעב לא ברור. כל פעם שהיא רואה אותו, היא משפילה מבט, מתביישת. הוא גבוה, בנוי טוב, חתך השרירים של היריכיים שלו גורמים לברכיים שלה לרעוד. הצורה שבה הפנים שלו מנצנצות מהזיעה תמיד גרם לה לרצות לתפוס אותו באמצע הריצה ופשוט לדפוק לו לק על הפרצוף, ארוך כזה. מלא במליחות שלו.
היא החליטה הפעם שפעם הבאה שהיא תראה אותו, היא תגיד משהו, תחייך. אולי תזרוק איזו הערה?
היא בילתה את כל שאר ההליכה הביתה בערימת תכנונים לא מוצלחים שמטרתם בעצם להתחיל איתו שיחה.
כל פעם שהוא הביט בה, עינייה נפלו מטה. המבט בעיניים שלו, החוזק הפיזי שלו, הגודל הפיזי שלו, הכל יחד עם העיניים הנהדרות שלו פשוט גרם לה להתכנס פנימה ולהתבייש כמו ילדה בת 12 שלא יודעת איך לדבר עם הבן שהיא מחבבת.
באחד הימים היא חזרה מיום של פגישות הביתה ומיד לאחר מכן החליפה בגדים ויצאה להליכה, עם האיפור עדיין על הפנים, לא מוותרת על זה היא יצאה להליכה הרגילה אך הפעם היא הוסיפה גם ריצה לזה. להעלות דופק, לשרוף יותר, זאת כל המטרה, לא?
אחרי כמה קילומטרים בדרכה חזרה אל ביתה היא ראתה אותו מתקרב מולה, זהו זה, היא פשוט חייבת.
הוא לבש מכנסי התעמלות קצרים של ספורטאים, עם שסעים הורסים בצדדים שחושפים את החלק העליון של היריכיים החסונות הללו שהורסות לה את הבריאות כל פעם מחדש אך במיוחד היום עם המכנס הארור הזה. היא לא יכלה להתאפק והתגלגלה ממנה נהמה שהוא התקרב ויצא מהחשיכה המוכרת של העצים אל מתחת לפנס הרחוב. נהמה שאפילו עם המוסיקה באוזניה, נשמעה באוזניה בצורה ברורה. היא השמיטה את עינייה מטה שוב, כמו כל פעם, פניה המבריקות משכבת הזיעה הקלה קיבלו חיזוק שהסומק פשט בלחייה מהבושה.
הוא עצר את ריצתו בצעד אחד, רקיעת הסוליה שלו נשמעה בבירור בעת העצירה, היא הרימה עיניים והסתכלה אחורה שהוא עמד שם והסתכל לתוכה. היא יכלה להשבע שהוא יודע מה עבר לה בראש בכל פעם ופעם שהוא עבר מולה.
כל פעם שהיא פינטזה על כל הדברים שהיא הייתה עושה, כל הדברים שהוא היה עושה, על מה שבאמצע וכל מה שהיא עדיין לא חשבה עליו אבל איכשהו דמיינה שהיא עושה איתו. היא הרגישה פתאום עירומה ושקופה שהוא התקרב אליה, מתנשא מעליה וככה באמצע סמטת הרחוב הוא רכן אליה והטה את ראשו, עיניו הצביעו אל הרצפה בשתיקה, שפתיו חתומות ועיניו לא מתפשרות, ממתין לתגובתה.
שפתיה נפתחו לכדי סדק בפליאה, מזיעה היא הרימה יד וספגה את הבושה שלה עם צמיד-מגבת שהיה על ידה, בולעת רוק בקושי.
ידו נשלחה אל כתפה באיטיות, נותן לה הזדמנות לעצור את הכל, מפעיל לחץ קל על כתפה בזמן שעיניו פוערות בנשמתה בור והיא ירדה אל ברכייה.
הוא מספר לה איך הוא רואה אותה כל פעם, איך הוא יודע מה היא רוצה, איך הוא מריח את שביל הייחום שהיא מותירה מאחוריה כל פעם שהם חולפים אחד את השניה. בזמן שהוא מחלץ את עצמו מצד מכנסיו הקצרים הוא מספר לה איך הוא יודע שהיא רצתה בדיוק את זה מהמבט הראשון שהיא הגניבה לאיזור החלציים שלו, בעודו מורח את הפנים שלה על הזין המתנפח והביצים הרותחות, מסמן את פניה בריחו, הזיעה שלה ושלו מתערבבים ככה, בליל של חום, חשק ואיפור שמתחיל להמרח.
הוא מספר לה איך הוא ידע שהגרון שלה ירגיש בדיוק ככה כאשר העיניים שלו קשורות בשלה והזין שלו תחוב עמוק בתוך הגרון שלה, מורח את האיפור עוד קצת עם דמעות נוזלות וחנק משתעל.
היא לא רוצה אפילו למצמץ ולפספס את זה בזמן שהוא מזיין לה את הגרון ומספר לה את אשר על ליבו. את איך שהוא ידע שזה יקרה, הוא ידע שיבוא יום והיא תשבר ותצייץ לכיוונו משהו ואיך הוא יעשה אותה שלו ביום שזה יקרה. הוא מספר לה זאת בזמן שהוא מקפיץ את הזין המלא שלו על פניה, מחנה את פניה על השק המלא, לשונה אוטומטית יוצאת ומלקקת בתאווה על הביצים שלו, גונחת לתוך עורו הרך, החשק שלה רוטט לו על הבסיס שהיא נוהמת כמו חיה קטנה, טובלת פניה בו.
הוא מספר לה כמה סבלנות יש לו לזונה הזו שהיא, כמה זמן הוא חיכה שהאחת שכבולה בתוך מבע עינייה תצא כבר לשחק, בזמן שהוא מקלף ממנה את המכנסון שלה הזיעה שלהם כבר אחת, הם מריחים אותו הדבר בשלב הזה שהוא מפלס את דרכו לתוכה ומרחיב את החור הנוטף שלה כך שהיא תחבק אותו טוב טוב מבפנים שהוא מטפטף לתוכה את מילותיו.
הוא מספר לה איך הוא ידע איך היא נשמעת שהיא גונחת, הוא מספר לה כמה רטובה היא, איך זה מרגיש לו מבפנים ככה שהחמימות שלה נדבקת לשק המלא, מדביקה אותם יחד.
היד שלו בשיערה מצמידה את פניה אל צווארו, מורח אותה בזיעה שלו בזמן שהלשון שלה מתלקקת על כל פיסת עור שהוא נותן לה, מגרגרת מתחתיו, ידיה מחפשות בשר לתבוע כשלה, ציפורניים ארוכות ננעצות בבשרו, מקבעות אותם כיישות אחת שהוא מוליך אותה, עם הזין שלו בתוכה, לפינת השדרה, מרים לה את הרגל על איזה גזע עץ ומכה בה תורה. מכה בה על כל פעם שהיא עברה מולו ולא נשברה, מכה בה את האמת שהיא חלמה עליה כל פעם שהוא עבר מולה. שפתיו מנשקות ונושכות כל פיסת בשר שמגיעה אל פיו.
האצבעות שלו כקרס בתוך פיה גורמות לה לגנוח כמו כוכבנית פורנו בזמן שהוא טוחן לה את הרטיבות ובידו השניה טובל אצבעות בטוסיק שלה, מזמן אותה אליו מכל הכיוונים. הוא מספר לה הכל, כל מה שהוא חשב, מה שהוא עושה, איך זה מרגיש.
הוא מספר לה שהוא יודע. הוא פשוט יודע כל רגע וכל תמונה שהייתה לה בראש והוא צודק בכל מילה.
הרטיבות המתפשטת שלה כבר מזמן נוזלת במורד פנים יריכה ואליה מתווספת הרטיבות שלו שהוא מציף את הרחם שלה בתמציתו וממשיך לטחון עד שהוא בטוח שזה מילא כל עיקול וכל זיז בתוכה. רק אז הוא יוצא ממנה, מטפטף בלילתם.
הוא משעין אותה על העץ, מעביר לק על פניה אוסף דמעות, איפור, זיעה, קצת מהכל. טועם אותה כשהוא נצמד אליה ותוחב את האצבעות שלו לתוך בלילת המיצים המעורבבים, מזמן את גניחותיה, את אנקותיה, את נשימתה העצורה וגורם לה להתפוצץ בין ידיו בקולות גמירה מעומעמים תחת ידו הגדולה שמכסה את פיה עכשיו, משתיקה את ההתפוצצות שלה ומשאירה אותה פרטית, רק בין שניהם.
היא בוכה מאושר בין ידיו, המומה וכנועה, כחומר בידי היוצר היא נמסה בין אצבעותיו ומתפוגגת כעשן בתוך החשיכה.
She didn't even know his name.
