מה את עושה כזה עניין מהכל? אז מה אם אנחנו לא מכירים, את צריכה לעשות כל מה שאני אומר, לא משנה איך את חשה לגבי זה.
זו הדרך שלי או שאת יכולה ללכת. זאת לא תוכנית כבקשתך.
- טוב, יאללה ביי.
נשלטת בלאי שכמותי. איך אני מעיזה להעלות התנגדויות מול זר? איך החיים שלי מעיזים להיות עסוקים וללא פנאי לשבוע שלם?
טפי, גם כן נשלטת.
אני רואה איך לאט לאט הראות שלי על מה שאני רוצה משתנה. ממשהו טוטאלי שהוא מה שאני למשהו יותר... הדדי. כי אין ברירה, כל פעם שנתתי הכל בלי לספור מי נתן מה, שתו אותי עד תום.
כנראה מה שאני רוצה לא קיים. כנראה כי בשנת 2014 ואחרי אי אלו דברים שעברתי, אין גבר שיהיה סבלני מספיק בשביל להשאר באיזור ולהיות עיקבי.
כנראה שהדברים מגיעים מהר לגברים של היום, הרי היום אפשר לקנות הכל, גם את זה.
כי מה זה משנה מהי נפש סאבית, היא רק פה לשרת ואם היא משרתת אז אין לה בכלל זכות דיבור וגם אם כן יש אפשרות להתבטא, אז המילים ימחקו כמו כיתוב בחול....
אני תוהה האם הגיע הזמן שלי להתנתק מפה, להתנתק מכל מה שמזכיר לי מה שאני ממש רוצה כבר לשכוח, להתנתק מכל הנושא הזה שלא נותן לי מנוח, לנסות אתרים "רגילים" בהם אכיר איזה וניל שיש בו אולי קצת פצפוצים ופשוט אעשה את מה ש"כולם עושים".
עזבי אותך מהחלום. הרי חלומות זה לילדים, שום דבר מזה לא באמת יתגשם. אולי רק בחלומות. אולי אם תעתיקי את מקום מגורך לארץ אחרת.
אז אולי החלום צריך להשתנות. אולי אני צריכה להפסיק לחפש משהו באמת מיוחד בשבילי וללכת על הגנרי והרגיל, על ה"אקמול" של גברברי הבדסמ.
אולי אני צריכה להפסיק להיות אני כי מאז שמצאתי את עצמי הרבה יותר קשה למצוא מישהו שמתאים להיות היינג ליאנג שלי.
לפעמים אני מוצאת שאני מתנגדת מתוך פחד, אבל גם שאני משתפת את זה - זה חסר טעם. "אל תפחדי" אלו זוג המילים שהכי בא לי להעיף כאפות למחייתי שוב בגינם.
כך גם "תשכחי את העבר שלך". פה יותר בא לי לקחת מחבט ממוסמר ולהראות להם מה זה לשכוח.
אני בכלל לא מבינה את זה "תשכחי את העבר שלך". אני מבינה לא להתפס עליו אבל לא להיות זהירה בכלל? לא לחשוש? באמת מישהו חושב שבגיל 30+ מישהי תהיה פה (או בכל מקום אחר) נטולת עבר, נטולת "צלקות", נטולת פחד וחסרת אחריות לגבי עצמה? באמת מישהו חושב שבגיל הזה הכל יהיה קליל ונעים כאילו ותפסו תמימה בת 20 ויערבבו אותה ככה בתוך עולם חדש?
העולם הזה לא חדש לי, למרות שחלקים ממנו כן יצאו לאור רק בשלב מאוחר יחסית. אני לא יכולה לתהות האם זו הילדותיות של הגברים שאני פוגשת, שאולי שכחו שהם כבר לא ילדים בעצמם והגיע הזמן לשחרר את המנטליות שהם החזיקו בה פעם ולהתבגר. להתבגר ולהבין שאין אדם ללא עבר וללא צלקות בטח לא בת אדם שאתה מצפה ממנה להתמסר.
כן, אני קצת קיצונית בנושא ואני לוקחת את הזמן שלי שזה מגיע למפגשים ולפתיחות מלאה. זה לוקח זמן. מה לעשות. כמו שזה לוקח זמן להתאהב, ללמוד לאהוב, ללמוד אדם חדש, כך גם לי לוקח זמן.
סורי, אני לא הולכת ליפול לרגליי אף אחד לפני שהכרתי אותו במידת מה.
כל הזמן ממהרים. לרוץ לרוץ, כוסאומו הדרך.
לא יודעת, אולי אני פשוט פורקת קצת עצבים ותסכול.
אולי זה פשוט המציאות של היום, בה אנשים עושים רושם של פשוט חבורת גמורים חסרי סבלנות שכל מה שהם רוצים צריך להגיע פה ועכשיו, לא משנה אם הם הטעם שלך או לא, לא משנה אם את רוצה ילדים והם לא, לא משנה מה את רוצה העיקר שהם יוכלו לעשות מה שהם רוצים לעשות.
אני מניחה שגם היום בגילי ה"מופלג" עדיין קשה לי לקבל כמה חוסר אכפתיות יש בעולם.
אולי באמת "מה אני רוצה", אני באתר של "סוטים", לא?
אולי באמת הפסקונת, אולי פעם הבאה יהיה לי יותר מזל פה או אולי המזל יאיר לי במקום אחר...
אולי, אולי ואולי.
