השיר הזה תמיד דיבר אלי כל כך. הרגשתי שזו פשוט אני.
תמיד שמרתי על ליבי, ניסיתי לצמוח מהכלום שהרגשתי שיש לי.
לא להתייאש.
להשאר חיה ונושמת.
להיות חזקה מהכל. להלחם. קוצנית, אך רכה כמו חמאה מבפנים, רגשית, רומנטית, מאמינה.
ואז אתה באת.
ופתאום ליבי נוסק, פתאום אני אהובה כמו שחלמתי תמיד שאהיה.
עכשיו אני לא זוכרת איך זה להשאיר את הלב שלי בכספת.
מפקידה את גופי בידייך כי אני יודעת שאתה אמיתי ונכון.
עכשיו אני לא יודעת איך יכולתי לחיות אחרת.
אני רוקמת עתיד, משפחה, ילדים.
אהבה מצמיחה.
אני מרגישה שחיכיתי לך כל חיי.
אני מרגישה שחלמתי עליך מאז שאני ילדה.
גבוה, רחב כתפיים, עם חזה רחב ושעיר כמו גבר אמיתי, כזה שאוכל לשחק איתו, עם ידיים ארוכות וגדולות שיהיו לי קירות, בית.
כאשר אתה עוטף את הידיים הגדולות שלך מסביבי אני מרגישה שהכל חדל.
הכל מלבד ליבי, שפועם בעוצמה, דופק מול בית החזה שלי בפראות.
אתמול חגגנו לנו חודשיים יחד. קשה להאמין שזה רק חודשיים.
אני מרגישה שאני מוכנה להפקיד את הכנפיים שלי בידיך כבר היום.
"שיודעים, אז יודעים." אמא שלי תמיד אמרה.
"אל תדאגי" היא אמרה "המכסה שלך יגיע והכל ישכח".
אמרה וצדקה.
כי ככל שהזמן עובר ככה הצלקות שלי דוהות, נספגות תחת אהבתך.
הבטחון חוזר, הסומק ללחיים. האור בעיניים.
אני מעיזה ומאמינה שוב.
עם כל יום שעובר אני מרגישה איך הלב שלי מתרחב בתוך בית החזה,
איך נפשי יוצאת אליך, רוצה לתת לך את העולם.
את עולמי.
וכל יום שעובר, אתה הופך להיות בדיוק זה. עולמי.
רוקמת עולם איתך, מסביבך, מסביבנו.
פעם צמחתי מעולמות שבורים.
היום אני צומחת ממך.
