ככל שהימים עוברים,
ככל שאני מבלה בזרועותיך ובמיוחד שאני מחוצה להם,
ככה פחות אני מבינה את העבר שלי. את עצמי בעבר שלי.
אותו העבר שהותיר בי שאריות שאתה היום מרפא,
שאני לא מבינה בכלל מדוע הוא עולה שוב ומציף אותי כל הזמן.
אולי אני כן מבינה.
כי בזמן שהחרא שלי צף, אני לומדת אותך יותר.
אני לומדת עלי דרכך. לומדת אותנו.
חיכיתי לך כל חיי ועכשיו שאתה פה, פתאום קשה להאמין שזה אמיתי.
חלמתי דמותך, עבדתי על עצמי בשבילך,
והנה אתה פה.
אנחנו שוכבים במיטה עירומים, פנים אל מול פנים.
מדברים עמוק, פתוח, בלי להסתתר, בלי להתבייש, רק אמת כנה.
אני פותחת את הפחדים, את הבושה, את הכאב.
את כל מה שלא יכולתי לדבר עליו קודם.
את כל מה שלא הורשתי לעשות קודם.
אני נוגעת בך המון.
אני נוגעת בך על כל השנים שלא נגעתי.
אני לומדת לאהוב, אני לומדת לסמוך, אני לומדת להאמין.
אני לומדת לחיות את החלום.
החלום שלי תמיד היה אתה ועם כל יום שעובר אני רואה את זה מתממש יותר.
אנחנו מדברים והלב שלי גואה בקרבי, הוא יוצא אליך.
הגוף שלי קורא לך ואתה נענה, ללא מילים אתה יודע.
אנחנו מתערבבים בבליל של רגשות עזים וטינופת מבורכת.
אני גומרת כמו שלא גמרתי מעולם.
איתך, אני גומרת מהלב,
חשופה.
