אני כמעט לעולם לא מתכננת מראש מה אני אלבש לסוף השבוע או למסיבה כזאת או אחרת אלא אם זה אירועים מיוחדים. חתונות, מסיבות נושא, פורים, הלואין וכדומה.
הפעם, ידעתי מה אני לובשת עד הפרט האחרון, כולל האיפור על פניי.
החצאית, החולצה, המחוך, הנעליים, הגרביון רשת, הבריות, העקבים.
ידעתי איך אראה בכל שלב ושכבה שהוא יקלף ממני.
הוא הלך להתקלח ואני הצטיידתי לי בכל הבגדים התחתונים, מתאפרת "לתומי" בזמן שהוא מתקלח, שלא ללכלך את הבגדים עם האיפור, חס וחלילה.
לא, זה לא בשביל שכשהוא יצא מהמקלחת הוא יראה אותי כמו איזה קורטיזונה. או סתם זונה מול המראה. מה פתאום.
כל הבגדים, האקססוריז, האיפור היו כלא קיימים עד שהוא ענד לי את הקולר על הצוואר וחיבר את השרשרת מצווארי אל מפרק כף ידו. רק אז הייתי מושלמת.
אני רגילה תמיד לרוץ קדימה, להתערבב, לחבק, להגיד שלום ולהתעדכן, חופשיה ועפה.
אבל הפעם... לא. הפעם הייתי חופשיה בכבליו.
מחוברת אליו בשרשרת כל הלילה מלבד גיחות קצרות לשירותים.
מחוברת אליו בכל נימי נפשי, גופי צמוד, עיניי נישאות מעלה, מסתכלת עליו בזמן שהוא בוחן את הסביבה.
ברכיי נטועות ברצפה שהוא מתיישב, לרגליו אני מתמקמת בשיא הטבעיות, לא שמתי לב בכלל שהוא אפילו לא אמר לי לעשות זאת.
לעמוד פתאום גבוהה ממנו שהוא ישב על הכיסא הרגיש לי לא טבעי. לכרוע לרגליו היה כל כך נכון.
אין עוד מלבדו.
הוא אומר שהוא הרגיש כמו אל? כנראה כי זה בדיוק מה שהוא בעיניי וככה אני מסתכלת עליו.
העיניים שלי מדברות אליו שאני עומדת צמודה אל צידו ועיניי נעולות על פניו.
היא קוראת לך, נפשי. בשקט. אתה שומע?
בטח שהוא שומע. הוא תמיד שומע. הוא תמיד רואה. הוא תמיד יודע.
העיניים שלך משתנות שהמבט שלך קולט אותי, אני מבקשת להכנס פנימה לפינה שקטה יותר ואתה נענה בחיוב.
מתמקמת לרגליך בצורה כל כך טבעית, הכל מתאים בול. הצורה שבה אתה יושב מושלמת, יש לי מקום מדוייק, כזה שנוצר במיוחד בשבילי.
אני מניחה ראש. עוצמת עיניים ונושמת אותך לפני שמעלה מבט מעלה ופוגשת בעיניים השחורות שלך מחייכות אלי.
אני מורחת את עצמי עליך באיטיות, מתמכרת למעמד, מתמסרת לרגע, מעמיקה עוד לפני שהיד שלך עשתה משהו מעבר להעברת האצבעות בשיערי.
העולם מסביבך הופך שחור, טווח הראיה שלי מצטמצם לכדי ראיית מנהרה, יש רק אותך.
אין עוד מלבדו.
אתה מפנק אותי במשמושים ארוכים, לכל האורך (הקצר שלי), לרוחב, כל עיקול וכל בליטה עוברת תחת כפות ידיך.
עם כל סנטימטר שאתה עובר, אני אבודה קצת יותר.
הידיים הגדולות שלך מתרוממות ואתה מפנק אותי בספנקים טעימים כאלו, מחממי לב ונפש, מחממי ישבן וכוס.
אני מרגישה את עצמי כבר מגיעה לנקודת הרתיחה בשניה, מזיעה תוך רגע. רותחת. השיער שלי נדבק לעורפי שאני מבעבעת תשוקה החוצה, מתנשפת כבר.
השוט מתישהו מחליף את הידיים שלך, אני שקועה לגמרי בפנים, הגוף מתנוענע עם זרמי הכאב שעוטפים אותי בזמן שאתה משקיע ביריכיים והישבן שלי קצת אהבה קשוחה.
שוט מתחלף בשוט אחר, מתחלף בידיים, מתחלף בשוט... אני כבר מעורפלת לחלוטין שהאצבעות שלך נשזרות בשיערי ואתה מפנה את הפנים שלי הצידה. הפנים שלך מגיעות והשפתיים שלך עוטפות את שלי שאני נמתחת מעלה אליך לנשיקה מושלמת, תשוקתית, מעריכה ומודה.
אני מרגישה כל כך קטנה. אתה פתאום מרגיש כל כך ענקי. אפילו עוד יותר מבדרך כלל.
אתה חורט את עצמך על בשרי ואני רק רוצה עוד ועוד. עד שארגיש דם. עד שאצרח. עד שימאס לך, עד שהידיים יכאבו לך.
עד ש... אתה תחליט שזה מספיק.
ואתה מחליט שזה מספיק, מורח את הפנים שלי על איזור החלציים שלך לפני שאתה מתיישב חזרה על הספה שעד לפני רגע גנחתי לתוכה כאב, קובר את הפנים שלי בתוך הזקפה המטורפת שלך שמאיימת לקרוע מבעד למכנס.
כנראה בגלל שהזין שלך שמע אותי לוחשת, מתחננת, מגרגרת אליו. יש לנו שפה משלנו, אני והוא.
הגוף שלי לוהט, גועש, מגיר קרם מיוחם וזנותי שמדביק את החוטיני שלי לחריץ הבוער הזה. היריכיים שלי מופרדות לאחר כבוד שאתה מגיש יד מטה בין רגליי, האצבעות שלך מורחות את הכל דרך התחרה השקופה, מאונן את נפשי מבין רגליי.
אני כבר לא יודעת איפה אני. אני בעולם אחר, אני בעולם שכולו אתה. אני. אנחנו. אבל בעיקר אתה. אני לא חושבת שהיה משהו שיכולת לומר שאתה חפץ בו ולא הייתי מביאה/עושה/יוצרת בשבילך בו ברגע.
אתה מורח וטובל את האצבעות הארוכות שלך בתוכי, מוציא וטועם ומיד טובל שוב ונותן לי גם לטעום, מורח אותי על הפנים שלי, בתוך הפה שלי, בתוך הגרון שלי, מסביב לחורים שלי.
אין לי מילים, אני בקושי יכולה להסביר אפילו איפה הייתי שמשכת אותי מעלה לשבת מעליך. הרטיבות המתפרצת שלי מטנפת לך את המכנס והעיניים שלי בוכות לזין. בבקשה. זין. בבקשה.
תאכיל אותי או שאמות. כי אני נשבעת שאני אמות אם אתה לא תהיה בתוכי, עכשיו.
וללא מילים, כאשר העיניים שלנו נעולות אתה פותח ריצ'רץ', העיניים שלי מוארות מרוב עירפול של אושר שאתה מאפשר לי להתרומם מעלה ולהסיט את התחתונים הצידה בצורה נאותה, בצורה שלא תפריע, בצורה שתתן לך את ה-כ-ל.
ואתה מזיין אותי, שם. ככה. במסיבה. על הספה. אתה נותן לי לאכול ממך. כל הבושה, כל הביישנות נמוגה, אני מוצאת את עצמי רוכבת עליך בעולם משלנו, שוכחת את הקודים שלי, את החוקים, את ההרגלים, את הכל. חשופה.
מרגישה סקסית, יפה, זונה, מטונפת, נקיה, אוהבת, טהורה, אהובה.
מרגישה עולם ומלואו. חיה בעולם חדש.
מעולם לא הרגשתי כמו שהרגשתי באותו הלילה.
ללא פגמים, ללא צלקות, ללא בעיות, ללא גבולות.
וזה הכל בזכות מי שאתה. מי שאני שאני איתך.
מי שאנחנו.
שלא יגמר לעולם.
