אני מבוהלת.
אני מרגישה שיש הר מולי ואני עם איזמל ופטיש אמורה לפרק אותו.
אני פריק קונטרול שלא מסוגלת להרפות, מפחדת להחשף, מפחדת מהכל.
אני הורסת כל חלקה טובה בנו בגלל זה.
איבדתי את עצמי מתוך ההרגל של להיות לבד ולשלוט בהכל, כי אין ברירה.
כי אף פעם לא היה על מי לסמוך, תמיד אני הצלתי אותי מתהומות.
עכשיו, כל צליל מקפיץ אותי לא משנה איפה אני, מתי ועם מי.
בהלה.
אני לא יודעת מה לעשות כדי להרגיש שוב בטוחה וזה מוציא אותי מדעתי.
כל כך הרבה שינויים גם ככה ואני מבינה שאני צריכה לעשות חלק לא קטן מהשינויים בעצמי, בתוכי, לפני הכל.
חשבתי שעשיתי את העבודה הזו כבר, חשבתי שאני מסוגלת.
חשבתי שעבדתי קשה מספיק בשביל למצוא את עצמי אבל פתאום אני... לא אני.
אני מאבדת את הדרך, אני לא מרוכזת, אני יוצאת מהקווים שלי ומתנהגת כמו מישהי זרה לי.
מישהי שפעם הכרתי וחשבתי שכבר נשארה מאחור.
תחושת המסוגלות שלי פתאום דואה לה מטה בעקשנות איטית ואני מרגישה חסרת אונים וחסרת יכולת.
אני תוהה איפה זה קרה שאיבדתי את היכולת שלי.
מתי איבדתי את ההקשבה? מתי איבדתי את הכח?
מתי התבלבלתי? מתי נמס מבין אצבעותיי הכל?
מה זה היה שגרם לי להפסיק להעניק ללא גבול?
יש אהבה.
יש רצון ענק.
אני לא מוצאת אותי פתאום.
אז אני לוקחת צעד אחורה ומהלבד שלי אני מוצאת את עצמי בסערה.
הרוח והחול מכה בפניי, מעוור אותי, אני לא יודעת לאן ללכת ומה לעשות.
לשבת? לעמוד? ללכת? לחזור? לצרוח? לשתוק?
רוצה שיזרקו לי חבל וירימו אותי או שפשוט יקשרו אותי איתו.
כי אני כבדה, אני מבינה שאני כבדה מאוד. אני שרוטה, אני דפוקה, הדברים שעברתי הותירו בי סימנים ונכויות.
ככה זה מרגיש לי.
פגומה, לא ראויה, לא מוכנה, לא יודעת איך, לא יודעת לאן לפנות ואיך ללמוד.
הסבלנות הצטמצמה לכדי לא קיימת, העייפות מתנגדת לשינה ואני מתהפכת ומתישה את עצמי כל פעם שאני מנסה לישון.
להכנע? לקחת כדור? להלחם?
להתרחק? להתקרב? לברוח? להשאר?
פעם ידעתי מה עושה טוב לאנשים מסביבי, תמיד היה לי חוש שכזה ופתאום אני מרגישה שהחוש השישי שלי נמס ממני ונזל לשלולית אי שם בדרך ואני כבר לא עושה טוב. אני כבר לא אני כמו שאני יודעת, אני משהו אחר.
כל כך הרבה שינויים, מכל מיני כיוונים, הלימודים, ההתמחות, העבודה השניה, העבודה השלישית (שמענה אותי כל משמרת מחדש...), הריצה אחר הדולר מתישה אותי נפשית יותר מפיזית.
אני לא יודעת אם זה הפחד שמדבר, אני מניחה שיש לו חלק נכבד מזה, לצד שאר הדברים.
פחדנות, כבר חשבתי שנפטרתי ממך.
אומץ, חזור.
