זה כל מה שמאפיין אותי עכשיו.
רעב.
אני מסתובבת בעיניים רעבות וגומעת כל בליטה קטנה במכנס של כל עובר אורח.
תוהה אם הייתי מתמרחת בזין שלהם או לא.
זה נוראי.
אני כל כך רעבה שהכוס שלי מדמה לי תחושת זיון.
הוא פועם בי.
זה פאקינג מרטיב לי ומהעיניים כבר נוזל לי החשק.
תחתונים ספוגות.
אי אפשר לעצור את זה.
אז אני מתיישבת לרגע על הכיסא ולוחצת את היריכיים יחד,
מתנוענעת לרגע על התפר של הג'ינס ומשחררת נשימה עצורה.
שולחת יד מנחמת מתחת לשולחן העבודה לשפשוף קל, לנחם ולהרגיע.
כנראה שאני עושה את זה הרבה, כי בשלב מסויים... כבר הרחתי את החשק.
ויש לי מוסיקה באוזניים, זה של זין שחופר לי בגרון.
זין שידע בדיוק איך לטבול בי עד הקצה ולהשאיר אותי שם.
מריירת ויפיפייה.
המוסיקה שלי, של חנק בעיקר.
אני לרגע נזרקת חזרה לקולות שהגוף שלי משמיע, החנק הקבוע הזה. כל אחד והמוסיקה שלו, לא?
הצלילים שם.
זה מחמם אותי עוד יותר.
הריח שהראש שלי מייצר כבר דבק במכנסיים.
אני מבלה את שארית היום ברגליים צמודות.
מבושה, כי אם אני מריחה, אחרים גם יריחו.
ומייחום, כי זה מטריף אותי כמה שאני זונה.
