אני אכנס לרכב ואשב עם הפנים אליך.
על הרגל המכופפת שלי אשב, אסתכל עליך, קצת גבוהה יותר.
אתרגש, אהיה מבולבלת, אנעץ קצת מבט ואז אשפיל אותו.
באת רק לקחת משהו אבל זה כמו סם.
שאת לידו, אתה רוצה אותו עד כלות הנשימה.
פתאום אני מוצאת את עצמי ברכב איתך בדרך הביתה.
באת לקחת משהו קטן ובסוף לקחת אותי.
בנסיעה הביתה השיער שלי והאצבעות שלך מתחברים,
שניה מהירה לאחר מכן הפה שלי והזין שלך מתחברים עוד יותר טוב.
אני מריירת את כל הדרך הביתה. עליך.
שותה, יונקת, מתלקקת, מנסה לבלוע אותך שלם ונחנקת שוב ושוב.
שלולית של ריר נספגת במכנסיים המחוייטים, מריירת דרך המכנס על הביצים האלו...
מסניפה אותך ואותי בבליל של טינופת.
והפה מלא, הזין עבה, הגרון פועם, הכוס רותח, החורים מתכווצים כולם בהתאמה.
מתוך צורך.
והקצף כבר נוזל מזויות הפה ונקווה לשלולית בין הקפלים של המכנס.
ניגרת על המושב.
רוצה הכל, עכשיו. לא רוצה לחכות שנגיע הביתה.
רוצה שתקח אותי.
רוצה לחבק את ההגה ולגרגר ממך שותה אותי, טועם את כל הטעמים שפספסת.
משלים פערים, לוגם נהרות של געגוע,
משחק בפכפוך שהוא אני.
וכשנגיע, אתה פשוט תרים אותי קצת ותכופף על השיש,
תצחק מהצווחה שאוציא שתקפיא לי את הנשמה שניה לפני שתמלא אותי בחומך,
מקצה עד קצה, עד גבול היכולת, תמלא אותי כמו שאף אחד לא ממלא אותי.
ואני אעצום עיניים ואאבד את עצמי. איתך. בתוכך. בתוכי.
ויהיה לי סוף סוף שקט.
