אז חזרתי ביום ראשון שעבר, מהנופים המצויירים של שוייץ לתופת שהיא ישראל.
לא הספקתי לעכל את הנסיעה, את כל מה שקרה, את כל מה שעשיתי, אני מרגישה שבשבוע שאני בישראל התחושות פה הספיקו למחוק את כל החודש שהייתי שם.
את הרוגע, השקט, האושר.
את החיוך, הצחוק, השמחה.
את הגעגוע שגובר כל יום כבר עוד לפני שעזבתי חזרה.
זה לא סוד שקשה לי מאוד עם המנטליות הישראלית ב-90% מהזמן.
זה לא סוד שכשאני רחוקה מהארץ, בין אם עובדת או מטיילת, אני הרבה יותר מאושרת.
בלי להסתכל מעבר לגב שלי כל הזמן ולחשוש, בלי להתעצבן מאנשים שכל הזמן חותכים בתור או בפקק.
בלי להזהר על חיי בכל נסיעה בכביש.
בלי בהמות.
זה נחמד ככה, לעבוד שם, לגור שם, לטייל שם, להכיר שם...
אני חושבת שאעשה כל מה שאני יכולה בשביל להתמקם שם כמה שאפשר. אולי לצמיתות.
הדבר שהכי הדהים אותי שם זה האנשים.
נימוס והליכות אלו לא מילים גסות, יחס אדיב לאנשים מסביבך זה חלק מהיום שלך, ברכות של בוקר טוב של זרים ואוהבים,
הכל מרגיש אחרת, נשמע אחרת, כמו כל מה שחסר פה בארץ ובחיים שלי בפרט.
הכל שונה.
לדוגמא דיוק בזמנים זה משהו ברור לכולם.
האנשים, היחס, האוויר, והמגע.
כן. המגע.
כי זה פשוט מדהים כמה שונה זה.
כל חיבוק הוא אחר.
חיבוק אחד מרגיש כמו בית, חיבוק שני מרגיש כמו משפחה, חיבוק שלישי מרגיש כמו תודה.. והרשימה עוד ארוכה.
זה מדהים כמה רגשות מתעוררים בי שאני פוגשת אדם שמתאים למה שאני מחפשת, כמעט עד התא האחרון בגופו.
זה מדהים כמה רחוק זה ממני עכשיו וכמה קרוב זה יהיה עוד מעט שוב.
זה מדהים כמה לא הספקתי לעכל את זה וכמה אני מצטערת שלא היה לי את הימים הראשונים בארץ לשבת ולחיות כל חוויה שחוויתי שם מחדש, שוב ושוב, לעבד ולהפנים שאוכל ליישם בהמשך וגם להנות שוב ממה שכבר התענגתי עליו שם.
כל בגד שאני מוציאה מהארון, שעבר שם כביסה ונושא את הריח של הגעגוע שלי למשהו נכון באמת, משגע אותי.
ברמה שבא לי לקחת את הדרכון, ויזה וכסף בכיס ולהתחפף חזרה לשם עד שאמות.
תודה לאל (ולי) העתיד שלי כרגע מתמלא בנסיעות ועבודה עם ילדים ואני מקווה שזה ימשיך ככה עד שאוכל להגשים את עצמי ואת החלום.
עבודה קשה לפני, עבודה קשה מאחורי...
אני יודעת שאני יכולה, גם אם זו תקופה לא פשוטה, גם אם זה אומר לעבוד קשה יותר, גם אם זה אומר לחיות ממזוודה וגם אם זה אומר שאקבל זין רק אחת לכמה חודשים... זה יהיה שווה את זה בסוף!!
נשמע מבולגן?
לא נורא. אצלי בראש זה מבולגן יותר :)
