עוד צעד קדימה.
חסל סדר טיסות נון סטופ, הגיע הרגע לקחת עוד צעד קדימה והצעד הזה קיבל היום את החותמת או.קיי מהבוסים.
מתחילה סוף סוף לעבוד בארץ בתור מדריכה צעירה עם משפחות שמגיעות ארצה לעבודה אינטנסיבית ובהמשך....
עבודה עם משפחה משלי, תחת ניהולי.
אבל צעד צעד, בייבי סטפס.
כל צעד מביא אותי קרוב יותר לשם.
זה לא קל, זה לא יהיה קל וזה בהחלט לא היה קל.
אבל אני עושה את זה, מיי גוד, אני עושה את זה!
לפעמים אני לא קולטת את זה, רוצה לברוח, להתחבא.
קרסתי קצת תחת העומס של החיים שלי בתקופה האחרונה. בשנים האחרונות.
נקברתי תחת אבק של דברים שהתפוררו, שלא היו מספיק חזקים לשרוד במבחן הזמן.
אבל הנה, עוד צעד קדימה. מבחינה מקצועית, מבחינה אישית....
אני מתרגשת.
אני מפחדת.
אני גאה.
קיבלתי פידבקים מעניינים, דברים שיש לעבוד עליהם ודברים שמצויינים בי ויודעים שיעשו אותי מדריכה מעולה.
פעם הייתי מתרסקת מזה שחושבים שאני צריכה להשתפר, היום אני מבינה שזה חלק מהתהליך,
מהמסע של חיי להגשים את עצמי ולשים את היכולות שלי על השולחן ולהשתמש בהם.
לא עוד התבזבזות לשווא.
אני רואה את הלימודים שלי מתבטאים לי בחיים בהרבה יותר מרק מבחינה מקצועית. אני עושה שינויים.
אני משנה את עצמי, בוחנת את עצמי, משפרת. סבלנית בשבילי.
אני מרוכזת במשהו סוף סוף, אולי לא כמו שהייתי רוצה להיות ממוקדת ומרוכזת אבל עדיין,
מרוכזת וממוקדת מטרה.
בקרוב אוכל גם להתחיל לפתוח את הדלת להכיר באמת.
לטפל באספקט הזה של חיי, לשים דגש על עצמי מכיוון אחר.
אני חוששת מזה מאוד אבל יודעת שזה הזמן. מספיק ודי.
Fuck the haters.
אני בדרך!
