המסע לנצחון.

הרגע הזה שאת עומדת מול רגע מכונן. רגע שאת מחליטה שזהו, את משחררת משהו. 

משחררת איזה משהו שנמצא בתוכך ועוצר בעדך.

הדבר הזה שלא הצלחת לשחרר למרות שהוא מושך אותך למטה.

הרגע הזה שאת עוזבת את האחיזה בזה וזה יוצא לך מבין האצבעות ואת צופה בזה נעלם אל מול עינייך, לתוך הביוב. 

איננו. 

שתיקה מביכה שם בפנים.

הזדמנות לעוד צעד קדימה. קחי אותה, יא פחדנית!

לא רודפת יותר אחרי מה שלא עושה לי טוב.

לא עושה יותר מה שלא מייטיב עימי.

עושה, לא מדברת, לא מספרת סיפורים.

אבל זה מסוכן. 

-כן, טוב, אבל.. שניה. סבלנות, בלי צעדים דרסטים.

זמן לעבוד IN בשביל לעשות OUT יותר נכון בשביל עצמי.

שהבחוץ והבפנים יהיו אותו הדבר.

זו השאיפה, לא?

לשקף את עצמי קצת. 

בשביל שהאאוט שלי יהיה טוב יותר אני צריכה להיות טובה יותר בתוכי.

די לעצלנות.

- שניה נו, קחי אוויר, פתחי חלון, תנשמי קצת, מה את משתוללת פה?

ד י.   ל ע צ ל נ ו ת . גם לא לשכוח לנוח, הכל במידה.

- לא לשכוח להתנתק. 

לא לשכוח להתחבר חזרה.

:------:

אני יושבת ומבקרת את עצמי במשך 20 דקות נסיעה.

מודעת עד כאב לדברים שהתחמקתי מלהסתכל ולטפל בהם עד עכשיו. ועכשיו, אני לא יכולה להתווכח עם זה. 

כשאני לא יכולה להתווכח עם זה, זה אומר שאנחנו ב- Make or Break.

כמו שנאמר, תיקו מקסיקני. 

מבקרת את כל הקווירקים המוזרים שיש לי, כל מיני מנהגים שיש לי.

כל הדברים שעושים אותי אני. 

תוקפת בעצמי דברים שאני רוצה להכחיד. 

לא להכחיד את כולם, חלק מהקווירקים הללו לשמור. הם חמודים. 

אבל הדברים הללו שגורמים לי להרגיש לא טוב עם עצמי, אותם להפסיק.

זה מפריע לי, משמע: צריך לאמץ מנהגים חדשים. 

הגיוני, לא?

תפשילי שרוולים, ביץ'. 

זמן לעבוד.