עשור.
עשור אחורה הייתי דקה אחרי גירושים, אי שם בין מה שהיה למה שיהיה, בלי לדעת לאן תוביל אותי הדרך, חיה מסופ"ש לסופ"ש, ממסיבה למסיבה.
בפנים חיה עם אמונה ותקווה שהדרך שלי תוביל אותי לאן שהיא צריכה להגיע.
התרסקתי מטה על ברכיי, חלשה ואבודה, הגשמתי חלומות קטנים, קעקועים, אופנועים , התרסקתי על האספלט ולמדתי מהו כאב באמת.
במרוצת העשור עשיתי ככל יכולתי ללמוד אותי, לדעת אותי, לשפר את עצמי. לשדרג את היותי.
צעד אחר צעד גיליתי את עצמי, את הדרך שלי.
כשלתי פה, הצלחתי שם, בכיתי, צחקתי, אהבתי בעוצמות, התמסרתי עמוקות.
נשברתי, אספתי את עצמי והדבקתי חלקים יחד.
גיליתי כמה אני מוקפת באנשים ודברים שלא טובים לי, שיניתי את זה לאט לאט.
נלחמתי על עצמי ובעצמי, איבדתי את הדרך ומצאתי אותה שוב.
נפרדתי מכאלו שליוו אותי עשורים וגיליתי חברויות ישנות שהתחזקו ופתאום בשנה האחרונה נסקו בגובהם ועוצמתם.
גיליתי גם חברים חדשים בדרך. חברים לחיים.
הסבתי מקצוע, למדתי עולם חדש, עבדתי בארצות זרות, למדתי שפות שונות, השקעתי את כל כולי בילדים עם צרכים מיוחדים ומשפחות מופלאות, זכיתי ללמוד ולהשכיל מכל מפגש, אדם, ילד ומורה בדרך.
אהבתי בעוצמה, כאבתי תהומות, חלמתי בגדול והקמתי עסק משלי.
בניתי ועדיין בונה בשתי ידיים וזיעה את העסק הזה, באהבה ענקית חובקת את הייעוד שלי ונלחמת לעשות ממנו קריירה.
ניסיתי ללכת בדרך קצת אחרת ממה שכולם רגילים, מעדתי, אך המשכתי לצעוד והנה אוטוטו אני זוכה במתנת הבריאה, בדרך שלא חשבתי לעולם שתגיע אלי, אבל הנה, זה גם קרה.
איך אפשר לסכם בכלל עשור? זה מרגיש כמו חיים שלמים.
השנה האזרחית הזו שהנה כבר התחילה, בזמן שכל הזיקוקים מתפוצצים בכל העולם ואנשים מתחבקים ומתנשקים, רגע לפני שאתצטנף פה עם הפוך, אחבוק אותי, אותנו, אתכם, אני אחייך.
כי השנה הזו מתחילה בעוד צעד של הגשמה עצמית, של הייעוד שלי.
זאת הולכת להיות השנה הראשונה של שארית חיי החדשים.
שנה חדשה, שנה של הגשמה.
שתהיה לנו שנה אזרחית חדשה, מופלאה, שנה של תקווה שמתגשמת, שנה של יושר, שנה של התעלות, שנה שבה נדע אנושיות וקרבה, נדע לקבל את הדומה, השונה וכל מה שביניהם.
שנה של אהבה והתפתחות משותפת ואישית.
שנה של נחת ואושר שקט.
