אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

RIS

מכתבים לקורדליה

קרדיוגרמה.

יום עוד יבוא
בין כה וכה
סוף לנדודי יביא עמו.
לפני 3 שנים. 26 בדצמבר 2020 בשעה 20:32

.

הילד בן שבעים ולרגל האירוע שלפתי את הקטע הזה מהארכיון.

מזל קַשָּת, ליצן עצוב, עוף החול. נשמה. עיניים שלי.

כוסית אוזו לכבודך ושאף פעם לא נפסיק להיפגש ככה.

יאסו יודה.

 

היה לי טוב כל כך, את אומרת ומסמיקה.
אני אוהב לראות, כמו תמיד, איך את שקופה בכל דבר. איך היושר והתום שלך מתבטאים גם דרך הגוף. ובאותו זמן זה גם כל כך נשי וחושני בעיני.
כן, היה לי טוב כל כך, את לוחשת אי שם בצווארי בערך אחרי עשרים דקות של נמנום קל שבהן הדופק של שנינו חוזר להיות כמעט נורמלי.
מחר שוב אצטרך לוותר על מחשוף, את אומרת כמו מדברת עם עצמך, וכשיראו שקשה לי לשבת ישאלו אם עוד פעם הגזמתי ברכיבה בשבת. ושוב את מסמיקה עם חיוך חטוף ואני הופך אותך ומורח בקרם מרפא את כל החבורות מעמידות הזין שחרצתי בך והופך אותך שוב ומורח אותך שוב באצבע רכה וזהירה. ואז, בזהירות כואבת את שוב מתכרבלת.
פתאום את נושמת עמוק ומרימה חצי מבט ואומרת – אתה יודע, אתה תמיד נהיה קשה מאוד אחרי שאתה רך. ואז את עוצרת נשימה ומביטה בי, לא בטוחה איך אגיב.
מתי הייתי רך? אני שואל ומצמצם אלייך עיניים באיום.

את לא נבהלת. בָהופעה, את אומרת. ראיתי כשבכית.
אני בכיתי? את חולמת, אני אומר.
כן, את אומרת בסנטר מונף. כשהוא שר את "נומי פרח". וכשהוא שר את "יהודי נודד". ועוד שירים. בכית. אני ראיתי!
זה לא היה בכי יא אהבלה, אני אומר לך ואת עוצמת עיניים, כאילו קיבלת ליטוף.

זה לא היה שום בכי. היתה רוח. אולי נכנס לי משהו לעין והוריד כמה דמעות.
זה היה יותר מכמה דמעות, את מחייכת את חצי החיוך הקטן שלך. ב"עיניים שלי" הלחיים שלך היו פשוט רטובות לגמרי.
סס'אמו הפוליקר הזה, אני אומר. הוא לא נותן מנוחה לנשמה.
זה בסדר, את אומרת, כשהוא שר "קצר פה כל כך האביב" לא נשארה עין אחת יבשה בכל קיסריה.
דמעה אחת שיורדת זה לא נחשב בכי, אני רוטן ומחבק אותה אלי.
ראיתי אותך ב"הכל מזכיר לי" היא לוחשת בעיניים מבריקות. בכית חופשי. הכתפיים שלך רעדו. ואני כל כך אוהבת אותך, את מוסיפה בלי שום הכנה מוקדמת וקופצת בשבריר שנייה לאזור המסוכן.
אני מהדק אותך אלי בתגובה ואת קופאת בתוך החיבוק שלי, מאושרת לגמרי.


והאושר שלך הוא כמו חמצן. נקי וטהור ומזוכך. ופעימות הלב שלך מציירות בי פלגי מים וריקמות של חלום.
וזה בזכות פוליקר, אני חושב, הבן זונה הכל כך נפלא ומתוק הזה, בזכותו אני חושב לי שהאושר שלך, ילדה, איננו אלא קרם המרפא של הצלקות ש ל י.

 

פורסם כמעט כמות שהוא בכלוב 15.09.11

.

Synt​(נשלטת) - הבן זונה הכל כך נפלא ומתוק הזה והמילים המרפאות שלו יחד עם הקול הרך והשבור הזה.
וגם אתה, והמילים שלך. בן זונה מוכשר ומרגש שנוגע עמוק בפנים.
תכתוב יותר, בבקשה.
לפני 3 שנים
restorator - נכון. מה שהיא אמרה.
לפני 3 שנים
RIS - אני משתדל...
ותודה גם.
לפני 3 שנים
מותרת​(אחרת) - מושלם
לפני 3 שנים
Chucha - פ ו ל י ק ר 😍
לפני 3 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י