.
שיחה עם אבן*
תגיד, מה נראה לך, זה הכל על שליטה ושעבוד, הצלפות, השפלות וזיונים קשים? נכון, אתה מספר לה כל הזמן איך היא עבד ממין נקבה, עבד של הזין ואסקופה נדרסת (והיא עושה במכנסיים ונמסה כשאתה עושה את זה), אבל רבאק, באמת ז ה כל מה שיש שם?
אתה באמת חושב שהחשמל והניצוצות שעפים כשאתה לוקח ומזיין הם בגלל שהפכת את הזין שלך ללולאה שכרכת סביב הצוואר שלה ואתה חונק ומרפה ומשתעשע בה כמו ילד שמשחק בבובת סמרטוטים?
זיבי.
קח, תעיף את כל מה שלא פיזי. תנכה את הלחשים של הלב. תפחית, תצמצם, תסלק הצידה את הבום שחובט אתכם כשהעיניים שלכם נפגשות, תמחק את הגעגוע לערבסקות המדהימות שהנגיעה שלה מציירת בך, תוריד את האש שבוערת שם גם כשאין מימוש בפועל של היררכיה אלא מציפה אותך רק כשאתה מנסה להיזכר בחום הגוף שלה שאופף ומחבק אותך.
וכשהוצאת את כל זה - מה נשאר שם חוץ מגוף?
באמת? כלום. כי הגוף מת כשאין בו נשמה.
כי האילוף האמיתי הוא קשירת קשרים, אומר השועל לנסיך הקטן. créer des liens. סלק את הקשרים ונשארת עם כלום. לכל היותר – נשארת עם הזין ביד. אבל זה מה שכמעט תמיד קורה. רק אחרי שהולכת אותה אל הדלת ושלחת אותה אל המדבר – ולא חשוב כמה נדמה לך שהיו אלה הסיבות הנכונות - רק אז אתה מבין שאלה לא היו הכריעה או הזחילה או התחנונים שלה שתרשה לה לענג ושתכאיב.
רק אז אתה מבין שאלה היו הקשרים. אבל אז זה קצת מאוחר מדי, לא?
שהרי מה הם הקשרים האלה? הם כל מה שאיפשר את עבודת הזין, כן, אבל הם משהו שנמצא מחוץ, מעבר ומעל לפעלולי הגוף. 'קשרים' כשמם הם: הם מה שמשאיר את הסימנים הכי לוהטים והכי מרגשים בעולם והם הסימנים שאי אפשר לראות אותם וכמעט אי אפשר לדבר עליהם; שכשהם שם הם מאפשרים לך לנשום. ולשמוח שאתה חי.
ולשמוח בה. כן.
ואם בטיפשותך לא השגחת בהם ולא נאחזת בהם וויתרת עליהם היא תלך ותלך עד שתמצא ואז באמת תישאר עם הזין ביד.
או, ליתר דיוק, מה שיישאר הם רק ייסורי הגעגוע אל מה שהיה וכבר לא יהיה ובחדרים הריקים יהדהד רק קולם של אוקיאנוסים אבודים שלוחש לך בעצב מתוך הקונכייה.
*ותודה לויסלבה שהרשתה לי להשתמש בשם.
.
