מכתבים לקורדליה

beautiful bluebird


ת??נ?י ל?ע?צ?ב ל?ע?ש?ו?ת ב??ך? מ?קו?ם,
ל?צ??יפ??י?ה ל?ע?צ??ב ב??ך?
ד??ר?כ?ים.
ת??נ?י ל?מ?י?ם ל?ה?יו?ת ל?ך?
מ?ס?ת?ו?ר
ו?ל?א?ש? ל?ע?טו?ף ב??ך?
מ?ע?רו?מ??ים ח?ש?ו?פ?ים
כ??ק?צו?ת ע?צ?ב
א?מ?יץ.
ת??נ?י ל?ח?י??ים ל?מ?צו?ת ב??ך?
א?ת ב??ק??ש??ת ה?או?פ?ק
ו?א?ת ה?קו?א?ן ש??ל פ??ע?ימ?ת
ה?ל??ב ה?א?ח?ת.
ת??נ?י ל?ע?צ?מ?ך ל?ש??מו?ע?,
ל?ד?ע?ת קו?לו?ת,
ל?ה?ק?ש??יב ל?ע?צ?ב
ו?ה?ר?י א?ינ?נו? א?ל?א
ה?מ??ל?ט ו?ה?ב??ר?ז?ל
ש??ל ה?ת??ק?ו?ות*
****************************************************************************************************
המפוחית של ניל יאנג הומה את beautiful bluebird ואני חושב על הפעם ההיא, הציפור הקטנה בכף ידי, פועמת ורועדת כמו הכוס התפוח שלך הרוטט גמירה אחר גמירה בידי החופנת, ליבה הקטן גואה את פחדיו, עומד להיבקע מהתבהלה של החופש שנשלל ממנה, בדיוק הפוך ממך, וכאשר עיניה ממצמצות אני יודע שהכנף הפצועה כואבת לה, בדיוק כמוך.
Beautiful bluebird
See how she flies
Looks like she's
always goin' home
פיטר, שבצעירותו היה חוטב עצים בקנדה, סיפר לי איך פעם ניל יאנג בעצמו נתן לו טרמפ בטנדר החבוט שלו ואיך על פני 300 ק"מ הם לא החליפו ביניהם יותר מתריסר מילים, אבל לפחות חמישה ג'וינטים עברו ושבו ביניהם עד שתא הנהג היה אפוף סוטול מתוק ופרחוני. פיטר, שהמושג של ענק טוב לב פשוט נתפר עליו, הוא לא בן אדם שמדבר הרבה. אני אוהב לשתוק איתו לפעמים, לשתות איתו לפעמים ולראות מדי פעם את ערבות השלג האינסופיות מציצות מאחרי מסך שנפתח לעתים בעיניו כאשר הוא לא שם לב ונרדם בשמירה. ולעולם אינני שואל אותו לפשר העצב שמבליח אז ועוטף את המרחק בינינו כמו הבל פה ביום קר.
If heaven had a window
Where the sun
came shinin' through
Like a beautiful bluebird
I'd come flyin' back to you
אף פעם לא איבדתי אותך?, אמרת?? לי פעם, כי מעולם לא היית באמת שלי. ככה אכלתי אותה פעמיים, הוספת בחיוך עצוב. כי את האובדן חווית מה שלא יהיה? שאלתי. כן, ענית לי, ואת החור שנותר בי אחרי שהלכת מעולם לא סגרתי. אבל את יכולה לסגור אותו עכשיו, אמרתי. את יכולה. אני יכולה ולא רוצה, אמרת. לפעמים לומדים מההעדר הרבה יותר מאשר מן הקיים, הוספת. אחרי כן שתקת והסבת את פנייך ממני אפילו שלא בעיני הבשר הייתי מתבונן בך באותה עת.
Never say a word
There's so much
that I don't know
I've never seen that blue before
Except in one place
כל אחד מאיתנו הוא בועה. מעגל ו?ן סגור. כך תמיד היינו וכך לנצח נהיה. אבל מעגלי ון יודעים להשיק זה לזה לפעמים ולפעמים לחתוך זה את זה ולהתחבר וכך גם אנחנו גם אם רובנו לא יודעים על כך וגם לא שמים זין מלוח על כל זה. לא פעם אמרה לי, אחרי בעילה רוטטת ומכאיבה, שאין קירבה גדולה יותר מזו המושגת על ידי מגע גס ולוקח. אני יודע שהיא אהבה להילקח ולהחדר כמו שבויה שנחטפה על ידי כובש אכזר להיות לו לשפחה. ואני יודע איך היתה מפרכסת ומתפשקת כאשר קולי היה הופך קשה ומצווה ואיך היו עיניה הופכות זגוגיות או מתהפכות בחוריהן כאשר הייתי בוזז בה ועושה בה כבתוך שלי. כמו עלים כמושים עפים ברוח נקרעים ממני הזכרונות בזה אחר זה ואני כבר לא יכול לשחזר אם אני הלכתי קודם או היא. אבל את העצב המחלחל הנספג לריאות כמו גנב המשתחל מההחלון אני זוכר היטב. ואיך הלכה ונהייתה שקופה יותר ויותר עד שפגה. ואף פעם לא הצלחתי להבין, לא באמת, איך ברחה מכל הכחול הרחב הזה אל העבותות השקופות שבהן עקדתי אותה בידיעה שרק שם היא מצליחה להיזכר בשמה.
And she's not
here with me right now
I followed all the way
to the top of the hill
That's where she
kept on climbin' Lord
And someday I will
ישנם פצעים שאף פעם לא נרפאים. בלילה, כאשר המחשבות צונחות ברכ?ו?ת של חסד אילם, כמו פתיתי שלג רותחים, השקט מתעוות כמו אור המנתר את שבירותו מתוך מנסרה ואני מדמה לשמוע את קולך לואט באזני מנטרות של אהבה. זה בדרך כלל הזמן שבו נעצמות העיניים שהיו פקוחות בחושך ומזמינות חזיונות, מופע צלליות על קירות האבן הצומחים לאיטם לאור זריחת הירח שמתגשם פתאום מתוך הלא-כלום. פיטר אומר שהעצים בוכים כאשר הם נכרתים ושממש אפשר לשמוע איך הם צועקים כשהם נופלים. הוא אומר שהגדמים אף פעם לא מתים ושהם מבכים את עצמם בדמעות אמיתיות, כמו מצבות למה שהיו פעם. ולמה שיכולנו להיות גם אנחנו. אני רואה את התמונה שהוא מצייר לי ומנסה להאמין לו. אבל לך תסמוך על מה שאומר ג'ינג'י קנדי של שני מטר עם ג'ק דניאלס ביד .

_______________________________________________________________________
*פורסם לראשונה בפורטל הבדסם בנובמבר 2006.
http://www.bdsm.co.il/portal/modules.php?name=Forums&file=viewtopic&p=45667&highlight=&sid=0ebd48b84f5dfe65fa01a7acc989524d#45667