.
"...בגוף האדם מתפרקת המילה לשניים: לחומר ולמהות. כאשר נעלם החומר, מאפשרת המהות שנותרה עתה ללא צורה לרקמות הגוף להכילה, שכן המהות מחפשת תמיד מוביל חומרי גם אם עלול הדבר לגרום לאסונות רבים..."
אולגה טוקרצ'וּק
***************
מילים הן לפעמים כמו נמלים המתנהלות בטור הלוך וחזור, נושאות על גבן פיסות קטנות של קש או של משמעות שמתחברות או לא מתחברות להיגדים שמתפזרים בחלל העולם כמו הדים או כמו הרוח בקנה הסוף. מדהים איך מילה יכולה להדליק ואיך מילה יכולה לכבות ומי כמוך יודעת מה רשימת המילים שבמיידי משליכות אותך ארצה לכרוע ולהשתחוות, נושמת בכבדות, מפושקת, רטובה ומרוגשת.
***************
...מוזר, אבל בתוך השיח על השעבוד מילת המפתח היא דווקא 'חופש'. וכבר אמרנו פעמים רבות שעולם יחסי השליטה הוא עולם של פרדוקסים. ואחד הבולטים ביותר הוא הפרדוקס שעוסק בחופש שנוכחותו מוצפת כאן לאורך ולרוחב. בתוך המילים ובין השורות, בתוך הגוף ובנשמה צלילי החופש הופכים להדים או לאדים שנקווים והופכים לאגלי טל שמרווים את הצורך הכל כך עמוק הזה בהיררכיה.
הרבה פנים לו לחופש והסוד שהוא גם המפתח להבנת העוצמה שהוא מגלם הוא שכולם מתכנסים למקום אחד:
החופש שאת מבקשת שיעשה בך כרצונו. התפילה שאת נושאת להיות מושא של החופש שלו לנהוג בך כאוות נפשו, ככל שיעלה על רוחו. החופש שאת חווה כאשר אינך צריכה להתמודד עם דבר ואינך צריכה להחליט דבר וצליל השקט שמרעיד ועובר בך הוא קול החופש שהשעבוד שלך מעניק לך – החופש להיות באמת ובתמים שייכת לו, רכוש שלו, צמיתה ואריסה שלו ואמה חרופה.
החופש להתפלש בתוך הגסויות הכי בוטות, אלה שפעם התביישת מעצם העובדה שהן חולפות במחשבתך ושאת מפנטזת עליהן. החופש לסגוד ולעבוד את הזין. החופש להרשות לעצמך להתחנן אליו שירשה לך לענג אותו. החופש לזחול עבורו. החופש שבעצם העובדה שכשהוא קשה איתך הוא מביע קירבה אלייך. החופש שכשהוא קושר אותך את חשה איך מתירים אותך מאסורייך.
כמובן, ישנו שם גם מה שמכנים לפעמים 'חופש הביטוי' כלומר החופש לנסח ולגלות את עצמך דרך השעבוד והיד הקשה או, במילים אחרות – להיות אֲתְּ. החופש לחקור, לזקק ולבטא האת ההווייה, העצמיות והמיניות שלך.
אבל מרחף מעל כולם נגלה שם – כאשר חשמל, רגש וליבידו נפגשים בחסות היד הקשה – החופש להיות מאושרת.
.
