מכתבים לקורדליה

.

ביקשתְ וחזרת וביקשתְ שאספר לך מה היה שם בלילה של הכוכבים.

אז ככה.

מה היה בדיוק באותו ערב במדבר החשוך מתחת לשמי היהלומים אינני יודע.  לא הייתי שם איתם. אבל אני כן יודע שהוא סיפר לה באמצעות נצנוץ הכוכבים עליו ועליה ועל מערכי הגלקסיות והסודות הסמויים החבויים שם רק עבורו ועבורה בתוך הכיפה הכל כך מוארת שאפשר לראות אך ורק מהמדבר החשוך בלי כל 'רעשי' ומפגעי האור של העיר.

אני יודע שהוא סיפר לה על העבר ועל העתיד ושהיה רגע בו הנהנה בראש ודמעות עמדו בעיניה והיה רגע בו התבוננה לתוך עיניו ואף הן הבריקו.

יותר מזה אני לא יודע ואפילו אם הייתי יודע לא הייתי מספר.

זה סיפור טוב, אמרתְ, אבל אין לו סוף. מה יהיה אחר כך, שאלתְ.

אנחנו נחכה ונראה, אמרתי. הם ורק הם יכולים לדעת מה יבוא להם בחלום.

ורק הם ידעו למצוא את הדרך לחיות אותו.

.