.
מהו מעשה השליטה? בפשטות ובישירות, שליטה עוסקת בהכנעה והכרעה ושעבוד שבהם הנשלטת הופכת לצמיתה ומשרתת של הזין. ושליטה איננה שליטה והכנעה איננה הכנעה אם הנשלטת איננה כורעת ומתחננת בעיניים רועדות ולב פועם שיסכימו לשעבד אותה לשפחה. כך לפחות אני מאמין ויודע.
קלישאת בדסם ישנה גורסת שמעשה השליטה הוא מעשה של הענקה. כאשר השולט מסכים אעלק להעניק לנשלטת את חסד קבלת הכניעה שלה. אבל החד-צדדיות הזאת היא רק למראית עין. למעשה, אם השולט איננו שרלטן או כייס אנרגיה – ולא חסר מאלה – אזי האמת היא שהוא נותן את עצמו לא פחות מאשר היא נותנת את עצמה. נכון, הנשלטת מתחננת להישלט והשולט הוא זה המאפשר לה להיכנס לתוך מעגל של אילוף, ענישה ולקיחה באמצעות היד הקשה. אבל לפני כל זה הוא פותח את עצמו וחושף את עצמו לא פחות מאשר היא פותחת את עצמה וחושפת את עצמה; מפני שֶלָקַחַת על עצמך את ההתמסרות והכניעה של אדם אחר פירושו שאתה מעניק כסוּת, חסוּת ועיר מקלט וזה מחייב אותך עד הקצה.
וככל שאת זורקת מעלייך את כל חומות המגן, מעטה שריון אחרי מעטה שריון, ככל שאת מתערטלת ונעשית עירומה, פגיעה, פריכה וכנועה, כך הולכת וגדלה המחויבות של השולט. גדל טווח האחריות שלו. מתעצמים מרחבי ההגנה של הטריטוריות שלו.
אבל לפני כל המלים היפות והמכילות האלו ולפני ההבנה איך מחויבויות כאלה ואחריות כזו מקבלות ביטוי בשטח, מתרחש תהליך פנימי שלו, תהליך רגשי, מנטלי, מהסוג שמפנה את האישיות מהפסים של הרכבת הרוטינית הרגילה ומתיק אותה אל פסים אחרים, פסים שמשנים את החיים.
כי כשהשולט מבין בהוויתו הפנימת את ההשלכות של היותו קשה איתך ואדנותי ומצווה ומעביר אותך להוויה של היותך רכוש אמיתי שלו – הוא מבין בכל הרבדים של נשמתו את העוצמה של המחויבות שיִפּוי הכוח הזה שהוא מקבל מהנשלטת שאומר - קח מה שאתה רוצה ומתי שאתה רוצה וכמה שאתה רוצה. רק קח.
ואז הוא משרטט קוי תיחום ויוצר לך מתחם מחיה ונשימה שאת יכולה לנשום ולהתקיים בתוכו אך רק על פי רצונו וכלליו והוא כובל אותך שם בשרשרת כה כבדה עד אשר היא הופכת לבלתי נראית ואת מתאהבת בשרשרת הזו כי היא הטוטם החי והרוטט שאת מתפללת אליו ואם הוא יבוא יום אחד וירצה לשחרר אותך ממנה את תתנגדי בכל כוחך, תבכי ותתחנני.
עקב בצד אגודל, פיקסל אחר פיקסל, הוא חותך ומקציע ומשייף ביד קשה ואכזרית ומארגן אותך להתקרב יותר ויותר להיות השפחה הפרדיגמטית שתשרת אותו באופן המיטבי ביותר. אבל, ככל שאת מתקרבת את גם נעשית יותר ויותר שלו וכשאת מתקרבת את גם מתקרבת יותר ויותר אליו. וככל שאת מתקרבת אליו הוא מתקרב אלייך הקירבה הזאת – אני לא מעז לקרוא לה בשמות דביקים יותר – מפעימה אותו לא פחות מאשר אותך ואם היא פוערת סדק בשריון הנוצץ והנפלא שלו הוא חי עם זה בשלום כי הוא אולי קורע לך את הצורה ובועל כמו כובש מונגולי פראי אבל הוא ימות ולא יתן שתיפגע שערה משערות רֹאשֵׁךְ.
ומי שנמצאים בצד הנכון של הלב יודעים שהם שם לא רק כדי לשעבד שפחה וכדי לרצוע את אזנה למשקוף ושתעבוד את הזין אלא גם כדי להוביל ולהעביר אותה על פני כל מהמורה ובור בדרך. להוות עבורה לפיד מאיר בחושך, מגדלור, מורה דרך, מד זוית ודגל השבט ומה לא.
כי אין נגיעה יותר הדוקה ועוצמתית מהנגיעה הזאת.
זר לא יבין זאת.
.
