.
מזמן לא כתבתי לך.
מעולם לא היתה הגלקסיה שאליה הגלית את עצמך קרובה כל כך. מעולם לא העזת אפילו לקוות שאקרא לך על אף שאת יודעת שאני יודע שאינך יכולה לבוא. ועכשיו את מנסה להפוך את גלגלי הזמן ואת כיוון האנטרופיה ולקיים את הבלתי אפשרי.
מעטים הם היודעים לנוע בין הצללים ולהלך בדרכי השעבוד כמוך. אני זוכר אותך כורעת לעומק וכולך צמרמורות תשוקות שעוברות כמו שרשראות גיצי אור על ציר התחינה העובר בין הכוס ומפתח הלב. ואז, כששמיכת השליטה הכבדה יורדת אל כתפייך בהילוך איטי לא נותר ממך דבר אלא רק הולם פעימות לב מטורפות כמו להקת תופים רעבים המשחרת לטרף.
המעבר בין המזג הגאה, הסר וזעף שהיה כה אופייני לך, אל מצב הצבירה של העבד-אישה שנמסה בחביון היד הקשה והנוגשת, היה תמיד מעבר פלאי ומפעים עבורך. להילקח כך, באדנות, בבוז טהור ומצמית היתה לך מאז ומתמיד משאת נפש; חלום רטוב שזקר כלפי מעלה את אגן הירכיים שלך בחיפוש אחר יד שתסטור לו ותחפון ותחפור ותמחץ לך את הכוס שכבר מזמן אינו שייך לך אלא כמוך ושאר חורייך עומד לרשותו.
אומרים שבמרוצת החומר-זמן מעבר לכל שנות האור וחורי התולעת, שהפכת למלכת ערפיליות קצה היקום חסרות השם. אומרים שמרכבת האש שלך רועמת כשאת חורשת את הרקיעים בחיפוש אחר טרף ואחר הד וצל. אומרים שיופייך מעוור, שקולך שקט כמשק כנפי הצופית וגופך מתפתל כנחש העקלתון.
ואני, ההלך המספר על שבטי - שאני בנו היחיד - יודע אל מי את עורגת ומהו הרסן שאת נכספת אליו. מה הכבלים שאת רוצה להיכבל בהם. לא רוצה אלא צריכה ומוכרחה וחייבת כלאחר יאוש להיכבל בהם אחרת תימחצי ותתרסקי מעוצמות התשוקה.
...אומרים שזה בלתי אפשרי להפוך את כיוון האנטרופיה. אבל את גאה מדי מכדי לוותר על הדחף להשתעבד ואת אכן תנסי להנדס את המציאות לפי החלום יהיה המחיר אשר יהיה.
ואם ישנה אחת שתדע איך לתרגם את שפות השעבוד אל המציאות בה את זוחלת ומתפתלת ועוצרת את מחול הזמן מי היא תהיה אם לא את.
ובין ענני העופרת וגלי הצונמי של לדת שמשות חדשות אני אשב ואמתין.
בין הצללים.
.
ברצלונה, ינואר 24.