.
חללית האם נעה במרחבי נצח אינסופיים כאשר אין לה יעד או תכלית או תוחלת מלבד התנועה. לנוע, למוש, לחתור הלאה, הם הציוויים הבלעדיים המוחלים על הגאיה ומנועיה. היא נעה בחושך הטרנסצנדנטלי ופולטת סיגנלים ומשגרת גישושיות בכל מימד אפשרי. אכן, הסיכוי שאחד הזרעים האלה ימצא קרקע לנבוט עליה הוא אפסי ברמות אסטרונומיות ואף על פי כן היא משגרת אותות רדיו ומסרים תבוניים כי כך היא בנויה.
מתישהו ואיכשהו יימצא הלב שאחד המשלוחים האלה יעיר בו פעימות רכות.
מתישהו ואיכשהו יופיעו קוי מיתאר שקופים של גשר כמו חלום ארוג בקרני ירח.
מתישהו ואיכשהו ייקרמו נגיעות וייכרכו קורים בדממת המוות של האפס המוחלט ובחום של הביקוע הגרעיני של הנגיעה הראשונה.
*******
יצורים של אור וחום אנחנו אשר ניזונים מהאנרגיה האינסופית שמתפזרת לכל העברים ועוטפת.
את מתבוננת בו ואת מרוכזת במיקוד חד ומעורפל באותו זמן; מעין תמהיל של מתח, ריגוש, ציפיה ויראה. את יודעת שהזאב עשוי להופיע פתאום ולהבזיק בך מבט ולגרום לך להפוך לשלולית פועמת בשבריר שניה.
את נזכרת איך פעם אחר פעם מצאת בין השורות עקבות וראיות מוצקות שהזר הזה מפענח אותך ופוער אותך כמו חָרָשׁ חימר.
את נזכרת איך העזת לגשת ואיך שאלת ואיך נענית.
חיכית הרבה שנים הוא אומר כאילו קרא את מחשבותייך. כמה זמן עבר? הוא שואל. עשר, חמש עשרה שנים?
חיכיתי לך כל החיים את לוחשת.
*******
אנחנו אבק כוכבים, אנחנו זהב טהור אומר השיר אבל אני לא מסכים. אנחנו לא אבק כוכבים, ג'ואני.
אנחנו הננו הכוכבים.
ג'ירונה, פברואר 24.
.
