.
גע באבן הצבע.
חֲשִֹּׁוק בה.
הרעד אותה.
גע.
****************
אנשי ההרים מטפחים את חגוי הסלע כמו בעלי הבתים המטפחים את הדשא האמיתי או המלאכותי שמלחך במסכּנוּת את הדֶקים המפונפנים שלהם או משטחי האבנים המשתלבות שבירכתי החצרות.
חגוי הסלע, הצורים, הנקיקים שאין בהם מרחב פנוי למדרך אדם שלא לדבר על משכן של קבע, נראים לכאורה אפורים או חומים ממטחוי מרגלות ההרים ואיש מלבד אדונֵי ההר איננו עד לאינסוף הגוונים המעטרים את אוכפי האבן. רק העיטים המרחפים ממעל, הסרים למשמעת אדוניהם, יודעים שהצוקים אינם אלא תפאורה והסוואה למישורי גן עדן של סבך מטפסים ומפלי מים ומבוכי קני סוף ועלווה המתפרשת על חודי האבן כמו גלי דכי קטנים המרפדים את עצמם לשטיח תחת רגלי ההרריים.
איש ההרים מחזיק קצר את נשותיו. זה לא עניין של זין וכּוּס. זה לא עניין של כבלים ושִביה. זה עניין של אדנות וכפיפוּת שמתקיימים במרחב של עוצמה. את כפופה לו מהרגע שקלטת שהוא דורש אותך לעצמו. "Claim" היא המילה המדויקת כאן וצריך לשמוע אותה נלחשת בקולות של הד ורעם כדי להחיש באמת את פעימות הלב. וכשהוא דרש אותך, תבע אותך לעצמו - נלקחת עוד לפני שידעת את זה, עוד לפני שהבנת מה זו הלפיתה הזו שאת חווה במפתח הלב.
וגם אם לא היית בטוחה שזה מה שאת מחפשת. וגם אם לא היית בטוחה שזה באמת המקום שלך. וגם אם לא באמת היית בטוחה שזהו האיש של חייך – התביעה הזאת, הדרישה חסרת הפשרות הותירה אותך, חסרת נשימה וחסרת אונים. איך זה יכול להיות? את שואלת. איך זה ייתכן? אבל רק את יכולה לדעת כי רק לך ניתנה היכולת להכיר את מי שבאמת נועד להכניע אותך אל מרמס רגליו.
***************
גע, גע באבן הצבע והַקְסֵם את היקום ליפול לרגליך.
גע באבן הצבע ותיוולד עירום וחלק וגיבור.
גע באבן. גע בה ודע כי היא שלך.
חֲשֵּק אותה.
חֲבֵּק אותה.
*************************************************
אם היה לי מקום רק לתמונה אחת הייתי מוחק את צילום העירום נוטף הזימה שלך ומשאיר רק את הפורטרט עם העיניים הנכונות שלך עטורות קמטי הצחוק וקוי העצב.
אם היה לי מקום רק למעשה אחד הייתי מוחק את הדרך שבה את זוחלת אל הזין שלי ומשאיר רק את הקטע ההוא שבו את שמה ראש והוא מרגיש כמו חיבוק של נוצות על הצווואר שלי בין הפנים והכתף.
אם היה לי רק מקום אחד הייתי שומר לך אותו ואומר לכל מי שהיתה מנסה, סליחה, אבל יושבים כאן, המקום הזה תפוס.
גע, גע באבן הצבע והנח לה להיבקע ולהתפשק בפניך כמו כַּלַּת המשיסה שלך, השבויה העירומה, הפראית והנוטפת הקשורה למוט האוהל העבה כמו טוטם של זין ענק ובמחיר חייה לא תרשה לאיש, גם לא לך, לבתק את עבותותיה ולשלח אותה לחופשי.
אם היה לי מקום רק לנגיעה אחת הייתי מרשה לך אותה, אי שם מתחת לשולחן שלי מקום שם פרכוס חזק פועם בך ושם את מתייסרת באִשָּׁן של תשוקות מעמקים.
אם היה לי מקום רק למלוכה אחת הייתי מאלף אותך להיות השפוטה של הכתר. כלבת השמירה של הזין והזונה של חצר המלכות.
*************************************************
.
.
אִם הָיָה לִי מָקוֹם הָיִיתִי יְכוֹלָה לִנְשֹׁם; הָיִיתִי יְכוֹלָה לִחְיוֹת; הָיִיתִי נוֹתֶנֶת לְךָ לָקַחַת מִמֶּנִּי הַכֹּל. אִם הָיָה לִי מָקוֹם הָיִיתִי שׁוּב מְחַבֶּקֶת אֵלַי אֶת הָרֹאשׁ שֶׁלְּךָ כְּמוֹ אָז, כְּשֶׁהָעֵינַיִם שֶׁלְּךָ הִתְמַלְּאוּ דְּמָעוֹת.
.
גַּע בִּי
גַּע בִּי. בְּבַקָּשָׁה.
בְּבַקָּשָׁה...
.
