לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

RIS

מכתבים לקורדליה

קרדיוגרמה.

יום עוד יבוא
בין כה וכה
סוף לנדודי יביא עמו.
לפני שבועיים. 29 באוגוסט 2024 בשעה 22:19

.

גע באבן הצבע וכאילו נגעת בלולאת קרן אור.

גע בניצוצות הצור ושא את עוצמתם אל תוך האמצע.

גע ברעם. בברק. והתערסל בחיקם השמיימי.

גע או אל תיגע. אחת היא לי. החשמל הוא של הָאָרֶץ ואם תרצה או לא תרצה נגזר עליך לקחת בו חלק.

*******************************

פעם, מזמן, כתבתי שורה: 'רַק מִי שֶׁהָיָה בּתוֹך כּוּס מְבַעֲבֵּע הַנּוֹשֵא קוֹלוֹ בְּתַחֲנוּנִים יוֹדֵע אֶת טַעַם הַדֶּרֶך לְגַן עֵדֶן'. וזו היתה אמת לשעתה. אבל היום אני יודע שמה שהכי חשוב הוא שהלב הוא זה  שיהיה מבעבע. ומתי הלב שֶׁלָךְ מבעבע? כשאת עדה, כמו צופה מהצד, להכנעה שמכניעים אותך. לדרך שבה מפתח הלב שלך שואב כמו ואקום את גישושיות השעבוד. ובהתחלה אין שום דבר שאת יכולה לעשות כדי לעצור את זה ואת מצייתת כאילו חייך תלויים לך מנגד. ואכן הם תלויים לך מנגד. אבל אחר כך – בדיוק כמו שאמרתי לך מראש, צעד אחר צעד - את כבר לא רוצה שיהיה ואפילו גרגר אחד של סיכול שיעצור את זה. ועוד אחר כך אחד – את מוצאת את עצמך מתחננת שאסכים להיות שוב קשה איתך. מתחננת שארשה לך לזחול. מתחננת שארשה לך לזחול ולעבוד את הזין.

ואת מבינה עם כל סיבוב של הבורג הנעוץ בקרבייך שככל שמתקרבים אל האופק כך הוא נהיה עמוק יותר וכי מעגל הצומח מתוך מעגל הצומח מתוך מעגל יוצרים מבנה לולייני שרגליו על פני הקרקע וראשו במעמקים וסופו מי ישורנו.

*******************************

גע באבן החדה כשׂרטון וצבע אותה באדום.

פְּעַם עם האבן הטמירה וצפה בה פועמת יחד איתך.

נוּח לך במצע הערפל של הענן המכסה את ההר כמו מים לבנים.

גע בענן ותלמד את דברי ימי הרכּוּת. וזכור: העוצמה העליונה נלחשת ולא נצעקת.

ואין דבר רך יותר מזין קשה כפלדה.

*******************************

הדאו דה ג'ינג אומר שהשליט האמיתי מוביל את נשלטיו מאחור. ומי כמוך יודעת את זה כשאת נבעֶטֶת ארצה ונבעֶלֶת בעילה קָשָׁה בחור התחת. ועולה בך המחשבה הסמוקה והרטובה שאם היו אומרים לך פעם שיבוא יום ותכרעי על ארבע – מפַשֶׂקֶת ופוערת ונדפקת בתחת – ואז,  כשהזין יתחיל לפרכס ולהתכווץ ולהתיז אל תוכך זרע רותח שתרגישי את האושר החריף והמבקֵעַ הזה – היית חושבת שהם מטורפים.

פעם כתבתי שהשליט האמיתי הוא המנהיג. המורה, מורה הדרך. ועוד הוספתי וכתבתי שהמנהיג הוא זה שמוביל אותך בבטחה בדרך חתחתים ולוקח אותך הביתה. אל הבית. וזו היתה אמת לשעתה. אבל היום אני יודע שהשליט, המנהיג האמיתי, לוקח אותך לא אל הבית אלא מן הבית.

מה שעושה המנהיג,  מורה הדרך, זה שהוא מוציא אותך מהבית. הוא שולף אותך מאיזור הנוחות שלך ומעמיד אותך בנסיון אחרי נסיון, מאלף, מקציע ושומר עלייך עֵרָה ומוכנה.

שהרי מה זה מורֶה? מורה הוא מי שמראה. והוא מי שמטיל מורא. אבל קודם כל ואחרי הכל מורֶה הוא זה שמצווה. מורה הוא מי שנותן את ההוראות.

 

וכל מה שאת רוצה וכל מה שאי פעם רצית הוא שיתאפשר לך לציית.

 

.

 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י