ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

RIS

מכתבים לקורדליה

קרדיוגרמה.

יום עוד יבוא
בין כה וכה
סוף לנדודי יביא עמו.
לפני שבועיים. 6 בנובמבר 2024 בשעה 20:44

.

את חולמת ובחלומך את ממררת בבכי. את בוכה בלא קול רק דמעות לוהטות נדחקות מתוך עינייך.

תוך כדי שינה את יודעת שעינייך באמת זולגות. ואת לא יודעת אם את בוכה מעצב או מאושר.

את אומרת לו בחלום, תעשה בי כל מה שאתה רוצה. אם החיים בחוץ הכעיסו אותך ואפילו גרם של עצב ייפרד ממך אם תוציא עלי את כל הכעס – תרביץ לי. קרע לי את הצורה. תירק. תשפיל.תאנוס. הכל שלך.

תעשה בי הכל, את אומרת ואת בוכה כי את יודעת שזה חלום וכי את כל כך רוצה שיבוא.

אין בעיני דבר שיותר ראוי לבוז מגבר שמוציא את העצבים שלו על מישהו אחר. בפרט לא על הנקבה שלו, הוא אומר ואת מתכווצת בכּוּס פנימה נוכח המילה "נקבה".

ועדיין, הוא אומר, אני גאה בך. בצורך שלך לענג ולגרום אושר. בצורך שלך להפוך את עצמך למזבח. בצורך שלך להיות הקרבן העקוד, להיות הכוהנת הגדולה של אל השמש שאת הנתינה הנרצעת שלו ובאותו זמן להיות גם הסכין שננעצת בידיה הישר אל מפתח הלב שלך.

את חולמת ובחלומך את מדמה לשמוע אותו עולה במדרגות. בחלומך נחטף ממך כל האוויר ואת שוכבת משותקת מריגוש וצמרמורות עוברות בך.

בחלומך דמעות ניגרות מעינייך העצומות ואת לא יודעת אם את בוכה מעצב או מאושר.

בחלומך שפתי הכּוּס שלך מתנפחות ולחות שמנונית מציפה אותו.

פאבלובה.

 

.


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י