רק היום, הזדמנות חד פעמית, מכירה שלא הייתה בהיסטוריה ולא תהיה כמוה. רק היום גבירותי ורבותי, רק היום תראו כוכבים לאור השמש ותשמעו את שריקת הברבורים הממריאים לקרב האחרון של חייהם.
חיים, רבותי, חיים, רק היום. רק למהירי החלטה היודעים לזהות הזדמנות אמיתית.
רק היום.
*************************************************************************************
מתנות החיים החשובות באמת אוהבות להתחפש למכיתות חצץ אפורות ומסוות עצמן בצידי הדרכים כאילו היו גללים הפזורים בעקבותיו של העדר.
את רואה איך מחפשי הזהב המלאכותי והזול פוסחים בשכרון חושים ריקני על שכיות החמדה האלה, הלבושות בבגדים הפשוטים והמאובקים, עוצמות עיניים ומתחזות למאובנים חסרי ערך.
מחפשי הזהב הזול, אלה התרים אחר חרוזי הזכוכית הצבעונית והפנינים המזויפות מורידים את בורסת היופי החי ביגון שאולה, מתנפלים באמוק על כל יהלום מלאכותי ומעושה כמו חסרי בית על צלחת המרק בבית התמחוי וחוגגים את חנוכת בית המ?ט?מ?א בדיוק כמו אנשי הסחורה המשומשת הרוכלים בסידקית מרכולתם הריקה כאילו היתה זהב צרוף המשובץ ביהלומים.
עין חדה שהיא שלוחתו של לב מבין תמיד תמצא את עצמה בסכנה: בארץ העיוורים בעל העין האחת איננו מלקק דבש כמו שלמד ישו, להוותו, או, להבדיל הבדלה ורבע וקידוש, כמו שחווה על בשרו גיבורו של היינליין, הלא הוא ולנטין "מייק" סמית.
את רואה, מי כמוך, את הקומדיה האנושית ברגעים בו היא פורצת בבכי.
את רואה. רואה ושותקת.
את רואה אנשים רבים, רבים מדי, מסתובבים עם קרניים וזנב ומנסים להסתיר אותם בתו?רם אחר משיחי השווא. לפעמים עולה בידם ולפעמים לא עולה בידם להתחבא אבל אף פעם אינם מצליחים להסתיר את זיעת השקר הקרה.
אף פעם אינם מצליחים לטשטש את ריח הפחד.
ואף פעם, אבל אף פעם, אינם מצליחים לגעת עם הלשון בדובדבן הגומי המסוכר שבקצה אפם.
*****************************************************************************************
כמה עולים מכנסיים ליתום? מי מכיר את עצי העטלפים של ז'בוטינסקי בואכה כיכר המדינה? גבירותי ורבותי הקרקס בא העירה! מאתיים שקל למי שיצליח לנשק את המרפק של עצמו.
בואו, בואו בהמוניכם, בואו לראות את האישה עם הזקן מרימה בשיניים את האיש החזק בעולם.
בואו, רק היום, גבירותי ורבותי.
רק היום.
לפני 15 שנים. 28 באפריל 2009 בשעה 18:31
