מכתבים לקורדליה

אי שם מעבר לדמיון ולאשליה ישנו הר. גודלו עצום. קילומטרים רבים רחבו וכך גם אורכו וגובהו. הוא קשה כפלדה וחד כיהלום.
פעם באלף שנה מגיעה ציפור קטנה לחדד את מקורה על ההר.
וכשההר יישחק כך ויכלה וייעלם בשל אותם חידודי מקור – מן הסתם יחלוף יום אחד מהנצח...
(אגדת עם עתיקה).


..............................................................................................

יש ואת שואלת מהי האהבה.
מהי האהבה, את שואלת.
ואין לי תשובה.
אבל גם אם אי אפשר לספר א ו ת ה אפשר לספר עליה.
יום ולילה אפשר לספר עליה.
על כל קשת הצבעים בין העבותות הכבדים ביותר לקורים הדקים כמו קרני אור.

ואולי הכי טוב הוא לספר דבר אחד בכל יום.
כמו שני זוגות עיניים שנפגשות ואותו חיוך מסויים שמתפרץ מבפנים.
או מגע גב יד רך על לחי מתרפקת.
או הנשימה הנעתקת, הפעימה המדלגת והדם שאוזל או ממלא את הפנים כשמושא האהבה עולה מול העיניים.
דבר קטן אחד בכל יום.

כתבי דבר אחד בכל יום.
הניחי ללב לספר לך את סיפורו של אותו יום וכתבי אותו.

אחרי אינספור ימים וסיפורים תהיי כאותה ציפור.