לפני 13 שנים. 3 בפברואר 2011 בשעה 22:06
מצחיק.
כל כך הרבה דברים קרו בזמן כל כך קצר. הג'ונגלים. פולונרואה. הבודהא השוכב. פסגת אדמס. הרכיבה על הפילים עמוק לתוך יער הגשם. וגם העוני המחריד. ודרכי העפר המצחיקות שנקראות שם כבישים בין-עירוניים. ואפשר היה לייחד כמה מילים על החולשה הגדולה שלי – נשים שחורות - אבל לא. אולי בפעם אחרת. והיו עוד מקומות. ואנשים וקוברה ולטאות ענק וקופים וסנאים שמתרוצצים על חוטי החשמל.
וכל מה שאני חושב עליו כל הזמן זה הכלבים.
מעולם לא ראיתי כל כך הרבה כלבים. כלבים שרובצים כמו מתים בצידי הדרכים. מעולם לא ראיתי כלבים שלא מכשכשים בזנב. מעולם לא ראיתי כלבים עצובים כל כך. עזובים כל כך. כבויים כל כך.
לפחות לא אוכלים אותם כמו בסין המזורגגת.
סרי לנקה. ינואר 2011.
