מכתבים לקורדליה

רקוֹד, קסם, רקוֹד.

לאן את הולכת, אני אומר. זה מבוך. לאן שלא תלכי תסתבכי.
אני צריכה להגיע ללב. זו המטרה במבוך, לא? את שואלת.
בלב המבוך ישנו קסם, אמרתי. אבל כדי להגיע אל הלב צריך לדעת היכן לא לפנות.
הממ...., את אומרת.
המממ, אינדיד, אני אומר. אז מה את מתכוונת לעשות?
את מושכת בכתפיים ולרגע נראית אבודה.
צריך קסם כדי לדעת את הנתיב הנכון, אני אומר. הבעיה היא שהקסם נמצא בקצה היעד.
ואז את מחייכת ואומרת, הנה פתרת לי את הבעיה. הקסם יהיה לי כמו מגדלור ומיד את נפנית והולכת.
האם זו הדרך הנכונה? אין לי מושג. אני רק אורח כאן.
ומה תעשי עם הקסם כשתגיעי? , אני צועק אחריה.
ואיך בכלל תצאי משם, אני מוסיף.
רגעים ארוכים של דממה ואז אני שומע מרחוק את הקול שלך, כשאהיה שם כבר אדע. ואם יהיה לי הקסם אני בכלל אכשף א ו ת ךָ.