.
דרכו של הזכרון חמקמקה וכוזבת. דברים אחדים הוא מכייר אחרת מכפי שהיו, כמו חימר או פימו, ואז לנצח נשמר מה ששרפנו ולא מה שעשינו. דברים אחרים הוא מטשטש, מקהה, כמו פסטלים שנרטבו במים והפכו מהרים לצל הרים ומצל הרים לערימה של צבעים חיוורים, שקופים, המוטמעים כל כך ביחד שאי אפשר עוד לדעת מה היה שם ואם בכלל היה שם משהו.
אבל ישנם זכרונות שנמתח עליהם קו חזק ותקיף של מרקר אדום לוהט. כאלה שמהדהדים את עצמם כשהם נחקקים בעור כמו קעקוע וכל פעם מחדש מציגים לראווה את החוויה שטבעה אותם כמו סרט ב-HD ללא תפוגת שחיקה.
כך למשל, את זוכרת (וגם אני) את הפעמים בהם כופפתי אותך בכוח וכלאתי בגסות את הראש שלך מתחת לקונסטרוקציה של המיטה כמו בסד והכרחתי אותך להרים את האגן למקסימום ובעודך נעולה כך, מוצגת לראווה, מפושקת ופעורה מאחור את זוכרת איך היית מסמיקה שם כל פעם מחדש כשהיית קולטת שבאותו שבריר שניה שהעורף שלך נצמד לתחתית המיטה חולף בך אותו פרכוס בטן תחתונה ושאת נרטבת כמו מעיין בוץ רותח והגוף שלך מסגיר את התשוקה האדירה והבלתי ניתנת לריסון שלך שאהפוך אותך לחור.
-----------------------------------------------------------------------------------------------------------------
את שואלת את עצמך איך זה שאת כל כך מאושרת אחרי שהוצלפת, עונית, זוינת מכל הכיוונים והושפלת בכל דרך אפשרית.
הרגע הכל כך מיוחד ומפעים הזה כשהמציאות נתפרת מחדש ואנחנו שוקעים לצמר הגפן המתוק הזה שנקרא הוויית שליטה. לפעמים מספיק מבט. או מילה. או צליל מוכר. ואז כאילו חל ביקוע והעולם מתפצל ואנחנו שרויים עמוק וחזק בתוך הכישוף המשותף הזה כשאיזו ניצרה עלומה נשלפת ואנחנו נדרכים כל אחד בדרכו, את מחוירה והוריד מתחיל להלום על צוארך ואני מתמקד כמו שאף פעם אני לא מתמקד אלא רק במצבי התגלמות השעבוד האלה, כאשר אין בכלל שאלה ואין בכלל ספק שאת בשבריר שניה באמת הופכת לבובה ואני למושך בחוטים.
.
לפני 12 שנים. 26 באפריל 2012 בשעה 8:28
