מכתבים לקורדליה

.
"כשאתה שותק ככה אני יודעת שאתה עצוב גם כשאתה מסתיר ממני את העיניים", היא אומרת וגוהרת עלי, מלטפת עם שדיה היפים את בית החזה שלי, ואז כובשת ראש בפינה הפרטית ההיא שלה בין ראש לכתף ונושקת לצווארי.
"זונה בת זונה", אני אומר לה כשהיא הולכת להביא לי ביטר למון ומעכסת בכוונה עם עכוזיה האדומים והמסומנים, "אני שותק כי כואב לי הגרון".
כתפיה רועדות כשהיא צוחקת בגבה אלי ואני יודע שהיא שוב תקצץ במנת הוודקה.
"הגרון כואב לך כי צעקת בכדורסל" היא אומרת מהמטבח ואני שומע את שקשוק הכוסות.
ואחרי שהיא באה וכורעת בפני ומגישה לי לשתות היא מחבקת שוב ולוחשת, "כשאתה נראה אדיש אני יודעת שאתה עצוב".
"וכשאני נראה עצוב", אני שואל אותה, "זה סימן שאני אדיש?"
"כשאתה נראה עצוב, אדון", היא אומרת ובעיניה מרצדים שדונים קטנים, "כשאתה נראה עצוב זה סימן שצריך לתפוס מחסה..."

.