.
בתוך האוקיינוס העצום והכבד שהוא עולם השליטה והשעבוד והיד הקשה ישנם כאלה ארכיפלגים של רכות ועדינות שמי שחדשים בעולם הזה יכולים רק לשפשף את העיניים בהשתאות וחוסר אמון.
לא חשוב כמה קשה או גס או משפיל הנתיב שאותו אתם בוחרים כדי לטפס אל פסגות האדנות ו/או הכניעה שלכם. לא משנה איך אתם בוחרים לנסח את הא-סימטריוֹת וההיררכיות של קשרי השעבוד שלכם בין אם יהיו אלה קצרי מועד או מסעות לטווח ארוך. בתוך מערבולות התשוקה ישנם מוקדים של שלווה שבתוכם הסופה שוככת והעיניים מחייכות.
רק מי שיודעים כמה קשה ומשפילה יכולה להיות הנגיעה הבדסמית יכולים להעריך את אותו חיוך קטן של הבנה והסכמה ואת אותה רכות שקטה של ההסתופפות בחיקה של עין הסערה. ורק מי שהנגיעה הזו מגיעה עמוק עמוק אל תוכם ויודעים היטב שכמו שעין הסערה מגדירה את הסערה כך גם ההיפך בדיוק – רק הם יודעים איזו מתנה גדולה קיבלו.
כי את מה שהיד הקשה והלא מתפשרת נותנת אי אפשר להחליף בשום דבר. ואם אמרתי שהרכות והעדינות מגדירות את עוצמת חוויית השליטה וההיררכיה – לא אמרתי דבר. כי את הרבדים העמוקים ביותר של הלב אי אפשר לצייר במילים. אפשר רק לדבר אותם עם העיניים.
לט"ו באב מובא כאן ממני אליכם השיר הנפלא הזה, מתנת חג מיוחדת מאחת שחוותה את הרכות ולמדה שהיא הסם הכי ממכר ביקום.
