.
קורים של אור ירח
מזמן לא כתבתי לך. ואת תמיד מבקשת. עם העיניים. עם הפנים שלך שמתרככות. את נראית ואינך רואה.. שפתייך כבדות. נעות בלי קול ואת נלחמת על כל שאיפָה. (ואת כה יפָה....)
אני רומז לך על סוד קיום הקורים. אני לא נוגע. לא מזיז. אני רק מראה לך אותם. מי שטווה אותם ומי שבפועל מכניע וכורך אותם סביבך זו את. הם שקופים, דקיקים ובעלי עוצמה מצמיתה. כמו קרני אור ירח המשרטטות את מתווה השעבוד.
ועדיין, את תמיד מתפלאת איך מתרחש הקסם הזה ומפני מה כל כך קשה לך איתו. את מתביישת בצורך שלך בכאב. בהשפלה. או אולי הם רק סמלים שמסמנים משהו אחר, עמוק יותר? כלומר, אולי את לא מבינה שהכאב וההשפלה הם לא באמת כאב והשפלה אלא ייצוגים שמנכיחים ומאפשרים זרמי עוצמה תת-קרקעיים. שיהיה ברור: אני לא מתכוון שזה ב"כאילו" ו/או שזה 'משחק תפקידים' כפי שמוכרים לנו הפקידים. בדיוק ההיפך: שעבוד עמוק הוא הדבר הרציני ביותר בעולם. וכשזה נעשה ברצינות זה אמיתי: מכאיבים באמת ומשפילים באמת ולא משאירים מוצא או מרשים לנשום. אבל אלה כאב והשפלה של עולם אחר. של הוויה אחרת. השפלה או יד קשה שמבטאים קשר שעבוד היא לא השפלה כשמישהו זר ברחוב יורק עלייך, למשל. וכאב שמסב לך מי שאת כנועה לו ו/או אוהבת הוא לא כמו כאב של הזרת ברגל כשנתקלים ברהיט.
דעי אפוא שהיד הקשה היא שפה. היא שפה בוטה. חזקה. כוחנית. היא נועדה למי שנגיעה חזקה היא דרך המלך עבורם כדי להרגיש באמת עד הסוף ולהתמכר לניצוצות העוצמה.. היא שפתם של מי שצריכים להרגיש איך בורג השליטה נוקב אותם ממפתח הלב ועד העצם. כשאת מתחננת להיות מוצמתת את למדה שהיד הקשה היא שפה של עוצמה.
את יודעת למה כשהעוצמה מתחילה להשפיע עלייך את מרגישה חסרת אונים? לא כי את חלשה. וזה לא באמת חוסר אונים. זה מה שהעוצמה עושה לך. היא מחשמלת אותך ואת מוסרת את עצמך לחשמל הזה ולזיקוקים שהוא יורה. את מתרפקת אל החשמל והתחושה המעקצצת הזו שאת חשה היא בעצם תחושת ההתמסרות.
לא כל אחד יכול לייצר חשמל. ובין אלה שמייצרים אותו לא כולם מייצרים את אותו החשמל ובאותה רמת מתח והתנגדות. אבל חשמל אפשר לייצר בהרבה דרכים. לחלקן יש מחיר כבד: חשמל של כור גרעיני, חשמל של דיזל, של פחם... ולעומתם יש חשמל של מים, של רוח, של אור השמש. אני אוהב את אור השמש. זהו האור החם היחידי. זהו החום המואר היחידי. אבל גם את הרוח אני אוהב. והמים.
הסיבוב של טחנת הרוח לא טוחן דבר, רק את ההתנגדות שלך. ומבלי שאת מרגישה גם ההתנגדות שלך יוצרת חשמל. והרי בנוכחות החשמל את תמיד מתפשקת ונכנעת. יוצא אפוא שזו את שמכניעה את עצמך.
מש"ל. כמו שתמיד אמרתי לך.
.
