.
לדעת את עצמֵךְ
אני שואל בלי קול: איך זה שבתוך השעבוד המצמית הזה שאת נכנעת אליו וזוחלת בתוכו מוצלפת ומושפלת, איך זה שדווקא שם בתוך הלמטה הכבול הזה מתרוננת בך תחושת החופש והריחוף אל על?
ואת עונה לי באמצעות עינייך: אין זאת אלא שכאשר העכבות מתפוגגות ואני יכולה לחקור באמת את עצמי ואת התשוקות שלי ששם ורק שם אני חווה את האושר הגלום בלהגשים את מי ומה שאני.
*****
ישבנו בבית קפה ואת מסכת לי בספל את מעט גרגרי הסוכר החום ובחשת בשיא העדינות כמו שאני אוהב כדי לא לקלקל את הארומה של הקפה. אני אוהב לראות איך את דואגת תמיד שהרצון שלי ימולא. איך את מסדירה עם הברמן או המלצר את הקפה המוקפד שלי – חזק מאוד, חם ובעיקר בלי קצף. דברים קטנים. דברים של משמעת פנימית. שעבוד פנימי. נימוס אלמנטרי של שפחה. לעולם את לא דואגת לקפה שלך לפני שלי. לעולם את לא מתחילה לשתות לפני. כשאת ישנה ואני מתעורר את תמיד פוקחת עין תורנית ובה שאלה אילמת אם אני רוצה שתעשי משהו. בימים הראשונים הפעים אותי לראות צל של עצב על פנייך היפים כל אימת שקמתי, למשל לשתות מים במקום לצוות עלייך שתביאי לי מים.
וזאת הסיבה שבגללה היית היחידה שהרשיתי לה לקרוא לי – "אדוני".
******
שאלו את עצמכם:
האם עוברים בָּךְ פרפורי ריגוש בתחתית הבטן כשאֲתְּ רואה איך עומד לו הזין כשהוא מכאיב לך.
האם אתה נדרך כשהיא אומרת לך אני שלך, עשה בי כל מה שאתה רוצה.
האם נרטב לָךְ הכּוּס בשנייה אחת כשאת רואה את ארשת הטורף שפניו מקבלים ואת יודעת שהוא עומד לדפוק לך את החור של התחת וביד קשה וגסה על העורף מפנה לך את הראש מכריח אותך להסתכל בו.
האם עוברת בְּךָ תחושת ניצחון כשהאשה הגאה מבית הקפה שישבה מולך אז, בראשית הכל, ובחנה אותך במבטה כאומדת מה אתה שווה, מתפתלת עכשיו לרגליך, מלקקת את הרוק שלך מהרצפה מחושמלת בתשוקה ומתחננת שתשפיל אותה.
האם אֲתְּ מתפשקת מאלייך כשהוא לא נותן לך שנייה לנשום, שנייה להתאקלם ולוקח אותך בגסות ובאכזריות ברגע שעברת את סף דלתו, כאילו היית אחרונת זונות הרחוב שמזיינים בעמידה בעבור פרוטות.
האם אתה אוהב לראות איך העיניים רועדות לה כשאתה סוטר לה ומכריע אותה ארצה באכזריות ואז מביטה אלייך מלמטה עם עיניים דומעות ומהופנטות כשאתה מכריח אותה בכוח לעבוד את הזין.
האם את מתרגשת רק מעצם המחשבה איך הוא מצווה עלייך לאונן ומסרב לאפשר לך לגמור לא חשוב כמה את מתחננת והאם את אוהבת את הידיעה המוחלטת שאפילו הגמירות שלך שייכות לו כמוך וכמו כל החורים שלך.
כל אלה הם כאין וכאפס ליד ההכרה ששבית אותה ושעבדת אותה והפכת אותה לשפחה וכעת אתה שולט בה לא רק מכף רגל ועד ראש ומכוס ועד פטמות אלא שהנשמה שלה שבויה אצלך בכף היד ורועדת כמו ציפור קטנה שיודעת שהיא כבר לא תעוף אלא אם יעלה מלפניך הרצון.
כל אלה הם כאין וכאפס ליד ההכרה שנשבית בידיו ואת נתונה לו כחומר ביד היוצר ואת מבקשת לאבד בין ידיו כל כבוד וגאווה ולהיות לגמרי שלו. ליד ההכרה שליבך, לאו דווקא גופך, הושם בכלוב ושמעולם לא הרגשת חופשיה יותר ונקיה יותר.
*****
אין מתוק יותר מהחופש להיות את.
ומה הוא החופש להיות את? הוא אותו מפתח המסיר את הקליפות ומקלף את המסכות ומאפשר לך להישיר מבט אל עצמך.
והוא החופש המאפשר לך לדעת את עצמך.
