.
תן לי לספר לךָ משהו.
אתה חושב שהיא רוקדת בשבילך כי אתה האדון והיא השפחה. תחשוב שוב. היא שונאת לרקוד לראווה. מן הסתם יש לזה סיבות מסובכות כי הרי היא רוקדת כל כך טוב. היא רוקדת נפלא. היא קצת מעבר לגזרה של רקדנית אבל הקצת הזה הוא שעושה אותה כל כך סקסית. גם את זה היא לא אוהבת. היא לא מסתדרת כל כך טוב בתוך גוף-דוגמנית-העירום שלה. הפְּנים שלה, האישיות האמיתית שלה, הם לא של כוסית. הם של מישהי עם גוף גרום ונוקשה.
היא נדלקת לאט. לאט מאוד. בניגוד להרבה מאוד שפחות שאתה מכיר, סקס לא מעסיק אותה כל הזמן. עד שאתה לא מגיע אל הליבה הרותחת שמוסתרת עמוק עמוק בתוכה אתה חווה מיפגש עם מישהי כמעט פוריטנית, כמעט א-חושנית וביישנית שאוכלת בשביל לחיות ולא ההיפך, שלא אוהבת לצאת, לבלות ולשתות. בדיוק ההיפך ממך.
והיא לא כאן כדי להיות מוכנעת. היא חזקה ובטוחה. היא כאן כדי להישלט. יש הבדל עצום והוא ההבדל בין מי שרוצָה כוח לבין מי שרוצָה נגיעה. כי מי שיודע איך לגעת יקבל את המלוכה. וכשהיא תאמר: אני שלך, עשה בי מה שאתה רוצה תדע שעברתם את הרוביקון. שאתם שם. שאתם מהלכים בשדה העוצמה.
איך, בשם אלוהים, הפכתם לאדון ושפחה? כשמשחזרים את זה מצטייר סיפור של שרשרת בלתי אפשרית של זיווגי מקרים. כי הרי כלפי חוץ אתה נתפס כמו שיא הקלילות והנרקיסיות. למה ללכת סחור סחור? אתה אשכרה רדוד, שטחי, בלתי מתחייב, פלרטטן. היא שנאה אותך. היא שנאה את העולם שאתה מייצג. את הדברים שאתה אומר. את התיאורים שאתה מתאר. את סוג הנשים שאתה אוהב להיות איתן בקשר. אתה מזל אריה, מוחצן, בולט, קצר רוח וחסר סבלנות אל מי שלא נופלים מיד בשבי קסמך. איש רעים להתרועע ומסמר המסיבה. והיא, מזל בתולה, מופנמת, מתרחקת מרעש, ביקורתית וחדה כמו תער. זאבה בודדה. כנראה זה מה שמשך אותך, החידה הזאת, הפער שבין המראה הסקסי וההתנהגות המנוכרת. ניסית להתקרב בדרכים הרגילות שלך, ברעש וצלצולים וקיבלת קילוחי מי קרח על הראש. נעלבת. נפגעת. הפכת עוין. אבל המשיכה אליה לא נרגעה. שלא כמנהגך כתבת אליה. היא לא ענתה. באופן חריג באופן קיצוני כתבת שוב והיא ענתה לך קר ומרוחק וביקשה שתפסיק. אמרת לה שאתה רוצה להיפגש איתה. פעם אחת. ואחרי זה לא תפנה אליה יותר. ואז אחרי שתיקה ארוכה חזרה אליך. די הופתעת כשהסכימה וזה תפס אותך קצת לא מוכן שהרי ידעת שלא מגיע לך אותה. קבעתם לא בבית קפה אלא באמצע הדרך, בשדרה לחוף ים בעיר שהיתה רחוקה וזרה לך ושם טיילתם קצת ברוח הסתווית על פני טיילת נטושה עד שהתיישבתם על ספסל בקצה השדירה ליד דקל שצמרתו נחבטה ברוח כמו דגל ערירי. היה לכם קר. השמיים קדרו והגלים שכהו הצליפו על מעקה הטיילת.
מה אמרת לה כשטיילתם שאיפשר לה להתקרב אליך כדי להתחמם ולקבל את היד שלך שחיבקה אותה אליך? אולי זה לא היה מה שאמרת.
אולי זה היה כל מה שלא אמרת.
אולי זו היתה ההתנהלות השלווה שלה שנדבקת ממנה. השקט שבו דיברת, העדינות של המחוות שלך. סף הדמעות שהתקרב אליך פתאום כשהבנת שהיא גורמת לך להרגיש.
אולי היה זה הבום בלב שעבר בה כשהבינה שאתה מרשה לה לראות שאתה פגיע. אולי זה שהכלת את הפחד שלה לאבד את השריון. ההבנה של שניכם שאתם במחוזות לא כל כך מוכרים לכם. ההתרגשות שבחלחול של העובדה שהנגיעה הזו מענגת אתכם. הפעימה שפסחתם כשהעיניים שלכם נפגשו וננעלו.
אולי פשוט היה לך מזל של אחד למאה מיליון.
ואולי, כמו ג'ק ניקולסון בסרט 'הכי טוב שיש', פגשת את זו שגורמת לך לרצות להיות בן אדם טוב יותר.
.
