.
חתונת הדמים שבין עיתוי והזדמנות משיקה כל פעם מחדש את ירח הדבש של השעבוד. להיות במקום שמוגדר על ידי הרצון לתת, להפקיר את עצמך ולהתפקר הוא כמו ללכת על פי התהום. ברצותו – את קופצת. ברצותו הוא מניח לך להתנדנד בין שמים וארץ. וזוהי בדיוק המשוואה השניה של השעבוד: רק מי שתובע עלייך בעלות יכול לאפשר לך להרשם על שמו בטאבו. אבל כל פעם מחדש את פועמת בפראות כשאת מבינה שבדרך מוזרה ואולי אפילו כואבת גם הוא נרשם איכשהו על שמך.
וְכָאן טָמוּן סִיפּוּר – שיר בשני חלקים
חלק ראשון: לפני ולפנים.
אֲדוֹנִי, הִיא אוֹמֶרֶת
וּבְכָךְ צְפוּנָה חֲזוּת הַכֹּל:
הָאָדוֹן - שֶׁלָּהּ הוּא
וּמִכָּאן שֶׁהֵם אֲרוּגִים
זֶה בַּזּוֹ
כִּפְקַעַת נְחָשִׁים צְלוּבִים
בְּמִירְקָם שַיָּכוּת
שֶׁל נִימֵי הַנִּימִים
שֶׁל הַגּוּף וְהַלֵּב וְהָרוּחַ.
וְכָך הַדָּבָר אָמוּר:
שֶלָהּ הוּא
כְּשֵם שֶהִיא שֶלוֹ.
וְכָאן טָמוּן
סִיפּוּר.
חלק שני : אחר כך.
וּבְסִימַן הַשַּיָּכוּת
הִיא מְקַעְקַעַת
בְּלַחַש
בְּחֶבְיוֹן לִבָּהּ
אֶת כָּל שְמוֹתָיו
הָרַבִּים שֶקוּרְאוֹ לוֹ.
בְּסִימָן הַשַּיָּכוּת
הִיא אוֹמֶרֶת: אֲדוֹנִי.
אֲדוֹנִי, הִיא אוֹמֶרֶת,
מַטָּה אֶת הֶיוֹתוֹ אָדוֹן
לְאֲדוֹנָהּ
וּבְכָך מְקַעְקַעַת אֶת
סִימָנָיו עַל לִיבָּהּ.
וְּבְעוֹד עֵינָיו בְּתוֹך עֵינֵיהָ
בְּאִישוּר שֶמַרְעִים בְּתוֹךְ
לִיבָּהּ: נָפָל הַפּוּר!
הִיא נְמַסָּה.
וְכָאן טָמוּן
סִיפּוּר
.