הכלוב הסודי

בשבועות האחרונים המחשב עשה בעיות הטלפון עשה בעיות
פתאום מסך נפתח חלונות רצים בגלריה מלא צילומי מסך שיודע שלא צילמתי
ואולי כל מיני דברים שקרו אחזה בי הפארנויה.

בדיקת וירוסים רוגלות לא גילו דבר.
פניתי למישהו שיעזור לי להבין הו ביקש ממני לתת לו כמה פרמטרים מאצלי
לאחר כמה שעות הוא חוזר אליי."הראוטר שלך נפרץ"
בבדיקה מעמיקה יותר שלו ושלי התברר שניסו להעתיק שיחות שלי .מיילים שנמחקו
שיחות מסוימות ששמרתי נמחקו כליל שני אנשי קשר שאליהם נגעו השיחות נמחקו
צילומי מסך מהשיחות נמחקו. קורות החיים שלי שונו והוסיפו בהם קללות
והכול מקושר למישהו שבעבר הציק לי ושמרתי הכול כדי שאם אצטרך יום אחד יהיה לי תיעוד של מה שנאמר שם.

וזה מתחבר לכך שפתאום הייתה עלייה מטורפת בקריאה של הבלוג שלי.

והכי ברור שמי שעשה זאת או שידע ממש טוב מה הוא עושה. או שילם כסף טוב למישהו מקצועי.
והכי מצחיק בזה שמה שמנע מהם לגרום לי נזק הייתה העובדה שכשאני יוצא מהבית אני תמיד לוחץ על מתג הכיבוי. המתאם חשמל שאליו מחובר הראוטר הטלויזיה ועוד.. אז אין גישה.
וכן הפעם עשיתי צעדים מקצועיים נגד חוויה כזו בעתיד.

ולמה כאן? כי ברור לי שהאיש. או אישה.... קוראת כאן.
ולא זו לא מישהי שהיה לי קשר איתה. לפחות לא קשר חברי בדסמי

------
את הכסף סופרים במדרגות.

לפני כמה לודשים, ערב אחד אני אצל בת זוגי ואני עייף מאוד
אנחנו במרפסת סיגריה עם קפה משוחחים אני שואל אותה אם יפריע לה שאלך כי אני עייף נורא.
היא מגלה הבנה ומבקשת שאנוח..ולמרות שגרים ממש קרוב מבקשת שאסמס כשאגיע.

אני יוצא ממנה ובלי לשים לב לא לוקח את הפנייה הנכונה... ובהחלטה של רגע מחליט לעלות על הכביש הראשי... הראש מלא מחשבות אני מאוהב מאוד אך מפחד להציע לה שנתחתן למרות שזה כבר עלה כמה פעמים...
לא יודע איך אך שמתי לב לאישה שתקועה בצד ומחפשת עזרה..
אני עוצר לידה והאמת שאני לא נראה טיפוס נחמד אני במקומה הייתי בורח...
היא מספרת שהרכב מגמם ומסרב לנסוע אין לי הרבה יידע אך מבין מספיק בודק ומנסה ומבין שהבעיה גדולה עליי
משוחחים קצת והיא שואלת אם אוכל להקפיץ אותה לתחנת אוטובוס שתיקח אותה לצומת פרדיס
אני אומר לה אני אקח אותך... ולהפתעתי היא לא מהססת נכנסים לרכב מואני מתחיל לנסוע ולאחר כמה דקות אני שומע את קולה " אתה מרחף" ומשום מה אני עונה לה ומספר לה איפה מחשבותיי...
ומתפתחת שיחה... והיא... בדקות ספורות מצליחה לפרוט לי את ה"בעיות" אני מעכל במוח.. וככה לעצמי אומר הבת זונה הזו טובה.
הצומת מתקרבת במהירות ואני שואל אותה איפה היא גרה... היא עונה לי ואני באוטומט ממשיך לשם... היא מנסה להתנגד... ואני אומר לה שאמא שלי תהרוג אותי אם תדע שהשארתי אישה כזו יפה וחכמה בצןמת כזו.

ואז היא מפתיעה לי את הצורה...
"זו פעם שנייה שאתה מביא את אמא שלך בתור שוט"
אני משחזר את השיחה מהר במוח... לא הזכרתי אני אומר לה.
אתה באמת לא מזהה אותי?
אני מתנתק מהכביש מסתכל ... לא בחיים לא ראיתי אותך.
פעם אחרונה שניפגשנו הייתי חיילת קשתית במוצב ליד e ואתה זה שהציל אותנו מהרסר הרע.
אני סוטה לצד ומסתכל אישה יפה אבל לא מתחבר לי... היא מוציאה את הטלפון שלה מחפשת...ומראה לי תמונה של חיילת.. והכול חוזר.
וואו את היית אחת שדוברה רבות בקרב המילואימניקים אני אומר לה בטח שזוכר אותך גרת במושב בדרום...
והיא נותת לי חיבוק והשיחה כמובן מתעקלת ומתעקלת כשמגיעים ליישוב שלה היא מסבירה לי את הדרך.. ליד השער שלה אנחנו יושבים מדברים..
היא שואלת אם ארצה להיכנס לקפה... אני מנזכר בשנייה כמה אני עייף...

מסרב בנימוס אנחנו מחליפים מספרי טלפון
בערך שבוע אחרי..
אני אצלה בקליניקה. ומאז היא המטפלת שלי.
אומרים "שלח לחמך על פני המים"
לפני 22 שנה בערך שלחתי את לחמי עם מעשה טוב.
והיום אני מקבל בחזרה בריבית דריבית.

------
ההולך לאיטו

אני אתחיל בהתנצלות לכל מי שציפה לתשובה פולמוסית.
אני מכירה אותך לא מעט שנים,לאורך השנים למדתי לחבב אותך מאוד. ישלי בעיה עם העובדה שאתה אומר דברים קשים ולא מנסה לעדן. לא אוהבת שאתה ממעיט בעצמך.
ברגע שקראתי את הוידוי שלך פה,ראיתי מה שמעטים הבינו.
אתה בורח.
ואתה משמיט! עוד פעמיים שנפגשנו? את ההזמנה לשישי בערב? ארוחת ערב? במפגש השלישי שלנו חרטת עליי? בודק אם הגעתי הבייתה בשלום? אם הסתדרתי?
המפגש הראשון שלנו היה מאלף, סשן פיזי שלא היה לי שנים. ריחוף שנשכח חזר והפתיע.השתמשת במוח שלך כדי לשחק בשלי.
הסימנים על גופי, הסימנים בראשי, סימני השאלה שהשארת בי.מלכתחילה ידעתי שמיפגש איתך יהיה אחר . הנסיון שלך שאני יודעת עליו לא מעט. מסשנים מזדמנים ועד שהתאהבת.
ואתה "מאוהב" בה, או בעצם מספר לעצמך שאתה "מאוהב".?
אני מאמינה לך שאמרת שזה נגמר,למרות הרגשות שיש לך. ואל תשכח שאני יודעת את כל מה שאמרת עוד לפני שניפגשנו, ולא שיקרת.
ואולי הכוס שלי מכוער. זוכר כמה הנאה הפקת ממנו?
אתה בצומת דרכים מכמה בחינות, ואני אקח את הסיכון בלהיות לידך ואולי תשלח אותי לדרכי. אך עד אז אני אהיה אשמש ואולי אני אגרום לך להפסיק לברוח.

אתה ואני יודעים,ולפחות אתה אמרת זאת בביטחה. היא לא תפנה אליך היא לא תיזום התנצלות היא לא תעשה צעד. אלה המילים שלך.
ואני בוחרת להישאר כי תחת למעטה הדינוזאורי שיש לך כאן. הצורך שלך להפחיד ולהרחיק.
תחת לכל זה נמצא איש שאני מעריכה ויותר ממחבבת.

ויש לי כוס נפלא.

ויותר חשוב מכך, יש לי מוח שאתהלא מפסיק לתקשר איתו והוא החלק שהכי מושך אותך בי.
מכינה לך ארוחת ערב. ואגיע בשעה היעודה. ומקווה שלא תשלח אותי לדרכי.

ואתם אל תשפטו. העובדות כאן זה רק קצה הקירחון.

------
המורה נחמה.

אני לא גיי חס וחלילה, אכבר שולט.
אבל לפעמים אני מעמיס הרבה סיבים ומעט מים.כדי שיהיה לי קושי לחרבן. ואז אני מדמיין לעצמי משהו תקוע שם ומסרב לצאת.
לא גיי אבל לפעמים, רק לפעמים הייתי מת שיזיינו אותי בתחת.

------

דובי לא לא

איך אני מתחיל את זה?
אז התאהבתי וניהלנו קשר שהיה מדהים מהרבה כיוונים..
תמיד היא אמרה לי שאנחנו צוות לעניין אמרה לי הרבה אהבה הערכה
ברוב הזמן היה לנו סוג של "מי מנוחות" מעורבב עם התעלות ריגשית מטורפת.. רגשות ברמות הכי גבוהות.
עד שרבנו.
וכשרבנו אז זהו כבר היא תיארה אותנו אחרת... וקצת הזוי אך ידעתי שזה מה שנועד לנו עד לאותו רגע והייתי בטוח שיגיע הרגע שהיא תבין מה שאנשים מסביבנו ראו והבינו יחד אנחנו מושלמים.
ולא יודע איך זה הגיע אך היא הפכה לכוח המניע שלי. העולם החיצון לא עיניין אותי יותר.. רק אני היא התא שלנו.
וכבר איזה חודש שאנחנו לא יחד.
ואני לצערי לפני כמה חודשים עזבתי בזעם את העבודה. ולא מצאתי משהו אחר. לאט לאט נגמר הכסף.
את הכסף האחרון שהיה לי ביזבזתי על נסיעה לטפל בבעיה שהייתה לה. ללא ידיעתה נסעתי. עשיתי מה שצריך כדי שהבעיה תיעלם וחזרתי הביתה.
והבנתי שאני רעב.תוך יומיים שלושה כל מה שהיה במקרר נגמר. הגיעה שבת ..בלי כלום בבית ואני.. לא אחד שמבקש .ויש לי ממי אח או אחות בטוח יעזרו אם אספר אך אני בחרתי להתנתק להיעלם
אך היא ידעה שאני רעב. האחת שתמיד אהבתי לדאוג לה לכל מיני מאכלים ש"רק את שלי היא אוכלת"
היא ידעה וכמובן לא עשתה בנידון.
ולא לא הייתה לי ציפייה ממנה מכיר אותה ואיך מתנהגת כשאנחנו רבים.
ואולי זה שאין לי ציפיות ממנה מקל עליי.
הרעב פחות הפריע לי מהודעה אחת שלה שבעיני ייצגה רוע עיוות שינאה. הודעה שמאז שקיבלתי השתתקתי מולה למעט יום אחד שקצת הגבתי.
אבל בעיקר שתקתי. כי ההודעה הזו עשתה לי מה שלא עשו לי בחיים.

ואז קראתי את "מורה נבוכות" והוא כתב משהו שחיפשתי כל כך הרבה זמן בתוך עצמי את התשובה הוא כתב לי.
הוא כתב עליו. אבל באותה נשימה ענה לי.

אני חזק. הרמתי את עצמי מיותר נמוך מזה. יש לי את היכולת הכוח והחוכמה לעשות זאת שוב.

אבל החרדה הקיומית עליה... זה משהו שמשגע אותי. למה לה? למה היא?
מה בכלל גורם לי להמשיך לדאוג לאישה שכתבה לי את שכתבה?
עמדתי בכמה מקומות מאוד מפחידים בחיים. ולא זזתי משלי. רק היא מפחידה אותי. רק מה יהיה איתה במחשבה שלי.
האישה שכתבה לי את ההודעה הרעה. האישה שידעה שאני רעב ולא הזיז לה.
ואני בחיים לא אספר לעולם מה קורה באמת. אני אחייך אמשיך להיראות כאילו הרגע נפלו עליי מליוני דולרים.
ואני לא אבקש

אבל אני "נחום" אני תמיד קם אי אפשר לפנצר אותי.
ועכשיו אני יודע שהדרך לבנות מחדש זה לקרוא את ההודעה שלה יום יום עד שאבין.
שהיא לא אוהבת.
לא איכפת לה.
שהיא יישות אחרת ממה שסיפרתי לעצמי.
ורק אז אחזור להיות אני.
ושבע.

ולא זו לא בקשת עזרה. מעדיף להיות רעב ולא לבקש.
רק פורק כי אין מקום אחר.

------
נחום

זה כמה שנים שאנחנו מכירים כאן הרבה שיחות על כלום בעיקר חבריות ללא מטרה
שנינו נהנינו מהעובדה שאנחנו מידי פעם יכולים ל"שחרר" ללא מחויבות, סתם שני אנשים שעושים ונטינג
בחודש האחרון פתחתי כינוי חדש . וערב אחד היא הופיעה בצאט.. השיחה נדדה לה לכל מיני מקומות ואחת מהם פנטזיה של פעם ראשונה..השיחה התלהטה עברנו לטלגרם חצי לילה רק טחנו את הפנטזיה..

ביום ראשון הייתי במצב רוח די רע בגלל משהו שעובר בימים אלה ורק בצהריים עניתי להודעה שלה
אבל לאחר שני משפטים אמרתי לה תשמעי אני חייב לספר לך.. אני בעצם XY כמה דקות של שקט
והיא אומרת לי בגלל שיודעת מי אתה ויודעת שאפשר לסמוך עליך אם תרצה אני רוצה ומוכנה לפנטזיה..
ותוך כדי מספרת לי שבכלל התכוונה להגיד לניק שלי שאין לה עניין לשוחח יותר..
ובאותה שנייה הבנתי שסיפרתי לה מתוך כוונה שהיא תפוצץ הכול... ששוב אני יורה לעצמי ברגל על מנת לא להתחיל עם מישהי מכאן.

הסברתי לה מה שהיא כבר ידעה רק יצאתי מקשר שאומנם מת אך כרגע אני לא פנוי ריגשית וזה יהיה חד פעמי ואולי אנחנו הורסים משהו עתידי שיהיה לו טוב...

בתגובה היא ביקשה הוראות איך מתי ואיפה... קבענו לאותו ערב הסברתי לה איפה לחכות לי מה ללבוש איך לגלח את הכוס.. אני עם תוכנית מוגדרת פעם ראשונה בחיי תמיד הלכתי עם מה שמרגיש לי.
מכין תיק עם כל מה שצריך שוט חבל קיין גאג וו אנאלי קולר חזק ועוד..

עשר דקות לאחר השעה היעודה הגעתי למקום המפגש.. היא כבר חיכתה אך כבר ידעתי זאת כי הגעתי הרבה לפני וצפיתי בה.. לא הייתה שם עצבנות או היסוס ובגלל זה החלטתי לא לבטל.

נסענו לחורש שאני מכיר פינה מוסוית היטב ויחד עם זאת אור מספיק טוב..

אחד הסשנים הכי טובים בחיי למרות התיכנון...
קיבוע לשולחן קקל בעזרת חבלים זיון גרון מהמם ומשם שוט קיין עבדו לא מעט ערב נהדר
שמה שהפתיע אותי הכי הרבה הגמירות שלי היו הרבה פחות מהזמן שאני רגיל..
ארבע גמירות מעולות.. והיא גמרה פעמיים ובאיזו שנייה חזרנו להיות שניים שמשוחחים מתארגנים אוספים יוצאים חזרה באחת התחנות דלק עצרתי לקפה בדקתי בדיוק איך היא אוהבת באתי עם הקפה יושבים ברכב ועידן עמדי שר על רחשי ליבו אני נוהג מידי פעם מגישה לי אתהקפה מבקש שתדליק לי סיגריה ואנחנו חולקים.. השיחה שלנו רחוקה מסקס ובדסם אך מרגישה אינטימית קרובה
כשמגיעים לרכב שלה היא לרגע מתיישרת אומרת לי "מראש הודעתי שלא אגיע מחר לעבודה ואשמח אם רצה שאבלה איתך" המחשבה הראשונה שלי הבית לא מסודר.. משום מה הסכמתי..
הגענו אליי אמרתי לה שיוצא עם הכלב לטיול הראתי לה איפה המגבות אם תרצה להתקלח... לא אתקלח בבוקר אני רוצה להמשיך להריח...
יצאתי עם הכלב כשחזרתי הבית הרבה יותר מאורגן השולחן בסלון פנוי נקי אני מודה לה בחיוך... היא מבקשת משהו ללבוש אני מוציא לה טריקו ותחתון בוקסר גדול..היא מתפשטת ולובשת את הטריקו את הבוקסר מניחה בצד..
וכשאני מסתכל לה על הכוס שרק קודם גמרתי בו פעמיים אני קולט.

יש לה כוס מכוער לחלוטין. וכן יש דבר כזה. אתן תסתכלו על מה שאתן רוצות... אני בין חלקי הגוף מסתכל על צורת הכוס.
אויי כמה הוא מכוער.
הולכים למיטה היא נכנסת לידי השיחה עדיין רצה אבל המחשבה לא מניחה לי.
התעוררתי בבוקר הכנתי לנו קפה הערתי אותה השולחן בסלון מוכן... ולא יכולתי למנוע מעצמי לפתוח את זה.
להפתעתי היא לא נעלבה. ובאיטיות הסבירה לי מה היא לא אוהבת אצלי. ולמה זה לא מפריע לה...

ומודה החבילה הכללית שלה מאוד מושכת הטיפוס שהיא שימחת החיים החיוך המוכנות ועוד..
מאוד קורצים לי. זה שאני יכול לשוחח איתה שעות ולגמרי לעוף לתוך השיח איתה
הסקס מדהים. הסשן היה אחד היותר טובים שחוויתי וחוויתי לא מעט.

הכוס המכוער מציק לי.

עוד כשרק התחלנו לדבר הוא אמר שיש לו זין קטן. יצא לי להיות עם גבר אחר לפניו שהיה לו זין דיי ממוצע. אז לא ייחסתי לזה חשיבות, ולא רציתי להראות שטחית.
הלכנו לכמה דייטים היה נהדר סך הכל ואז הגענו לרגע הזה של הסקס.
ושם הבנתי, יש לו זין ממש קטן... כמה קטן? באמת שאני לא מרגישה אותו, הוא לא עושה לי כלום...
אני לא יודעת איך אפשר לומר לו את זה בלי שהוא יעלב... הוא גבר מקסים ואני יכולה לראות את עצמי מוצאת פתרונות כדי שאני אהנה גם, אבל אני מרגישה שאני צריכה לומר לו שהוא לא מרגש אותי בסקס אבל אני לא רוצה לפגוע בו.
אני באמת לא יודעת איך אפשר לומר למישהו שיש לו זין קטן מידי בלי שהוא יעלב. רעיונות?

------
בחורה כנראה שטחית

אני רוצה לשלוח לך הודעה, לשאול מה שלומך,
אבל אין לנו קשר כזה.
כי אתה עונה רק מתי שבא לך, ואתה בקשר רק מתי שמתחשק לך.
אני לא רוצה קשר רצוף איתך, ולא קשר יום יומי.
אבל לפעמים אני רק רוצה לדעת מה שלומך,
ורוצה יחס קטן ממך,
ושתדע שיש מישהי שחושבת עליך כמה דקות ביום.
וזה חונק אותי
זה גומר אותי מבפנים.
איך אני עושה את זה בלי שתחשוב שאני רוצה אותך בחזרה????

------
סיגריה רטובה.

אני אוהבת אותך.
אין משהו שתוכל לעשות שישנה את זה.

כאשר סוף סוף גיליתי את השם שלך וגיגלתי ומצאתי את הזבל של המנוול הזה, ושמעתי בהקלטה באתר את הקול שלך אומר דברים בחלקם דומים למה שאמרת לי, עוד לפני שהראש הספיק לעבד ולהבין שהכל שקר ושטויות, רק רציתי לחבק אותך ולהגן עליך ובכלל לא עניין אותי אם זה נכון או לא.

הנשלטת הקודמת שלך סיפרה לי פעם סיפור די מעורפל על משהו שקרה לפני שהכרתי אתכם. אין לי מושג אם זה נכון או לא. זה לא מעניין. כי אפילו אם זה נכון זה לא משנה.

יכול להיות שאני מספרת לעצמי סיפורים שנעים לי לשמוע, כדי להמתיק את המציאות שהיא שאתה לא רוצה אותי.
אבל אני לא יכולה להאמין שרק אני מרגישה את החיבור בינינו.
אני חושבת שכפי שהערת אצלי מקומות שלא ידעתי שקיימים, אני מעירה אצלך דברים שקשה לך איתם.

קשה לך לקבל אהבה.
קשה לך לשמוע דברים טובים על עצמך.
וגם אתה בטח חושב שההערצה שלי אליך לא היתה שורדת לראות אותך מתנהל ביום יום בכל הדברים הקטנים של החיים.
או לראות מי אתה באמת.

אני יודעת שאתה יכול להיות בן זונה ולפעמים חוויתי את זה על בשרי.

אני יודעת שיש לך מקומות חשוכים ואני בטח לא יודעת חצי.
זה לא משנה.
ראיתי אותך בפנים.
ושם יפה. יש שם אור של אלוהים.

אני יודעת שמפריע לך שאני מבוססת ועם משפחה ולא תלויה בך בדבר (לכאורה כמובן).
כי אתה לא מאמין שמישהי שיש לה ברירה תישאר אתך, לא תעזוב אותך.

אני יודעת שאתה לא מאמין שמישהי יכולה לאהוב אותך בדיוק ורק בגלל שאתה בדיוק ורק מי שאתה. על הטוב ועל הרע כי הטוב שלך לא קיים אצל אף אדם אחר. והרע מרתק ותפל ביחס לטוב ומי רוצה רק טוב.

ואולי, גם, אתה לא רוצה להיות חבר במועדון שמסכים לקבל אותך.

ואולי אני באמת רק עוד תחת בסדרה ארוכה שבא להתחנן לחגורה שלך.

ואולי אין כלום והכל רק בראש שלי.

ואולי אלוהים יודע שיש לו תפקיד אחר איתי. לא מה שאני רוצה. מה שאני צריכה.

אבל אני אוהבת אותך.
אין משהו שתוכל לעשות שישנה את זה.
מעצם קיומך הרגת את כל הגברים האחרים על כדור הארץ.

לא חשבתי לעולם שאגיע למצב הזה.

הוא הראשון שלי. מבחוץ אני אדם שמח. חזק ובבית איתו אני נובלת.

כשהתחתנו ידעתי שזה לא שלם. אמרתי לעצמי שמקסימום מתגרשים. הוא תמיד ידע שיש לי בעיה עם המשיכה אליו.על פניו אני זאת שהייתה הדומיננטית בקשר הזה, הייתי בטוחה שהכל זה עניין של בחירה שלי.

היום אני יודעת שגם מבחינה מינית הוא לא יודע מספיק. וובאופן ספציפי אלי- הוא לא יודע לגעת לספק לדאוג. מעולם לא גמרתי איתו. בעבר חשבתי שאני א- מינית. שאני לא רוצה במין וזה לא עושה לי את זה. כמובן שזה ערבוב של משקעים וחינוך עם חוסר היכולת שלו לספק ולענג. חשבתי שאני הבעיה. כשבגרתי ניסיתי להסביר ולכוון להפנות למידע. זה מעולם לא עזר. הוא לא באמת רצה ללמוד. לא באמת עניין אותו. הוא אמר שהוא רוצה אבל זה לא באמת בער בו שאהנה גם. עד היום הסיפוק שלו הוא שחשוב.

בחרתי בו כי חשבתי שהוא הטוב בבריות. הוא יהיה אבא טוב ושותף מלא וטוב. אבל ידעתי, ידעתי תמיד שזה לא המקום שלי. ובכל זאת בחרתי בו. לימים הוא מעל באמון. אירוע שלא הצלחתי להשתקם ממנו. שתקתי ונאכלתי מבפנים. כל יום נאכלתי עוד קצת. אחכ התחלתי לחפש את דרכי החוצה. אבל פחדתי. אין לי תשובה טובה למה. אולי כי לא האמנתי מספיק בעצמי. זו הייתה טעות, מבין שרשרת הטעויות איתו.

היום אני נשארת בכלא שלי בעיקר בגלל 3 סיבות: הילדים, איומים, כלכלה.

אני מפחדת להזיק לילדים המהממים שלי. הם נקלעו לתוך סיטואציה שהם לא בחרו בה. ואני? איך אני מסוגלת. בטפשות שלי להרוס להם? לגרום להם לנזקים? אני אשמה, אני צריכה לשאת במחיר. הם הסיבה הראשונה והעיקרית מבחינתי למה לא לקום וללכת. הם לא מודעים למה שקורה בינינו. זה מוסצר היטב מפניהם. ולא הם גם לא מרגישים כלום.

האיומים. האיומים שלו מה יקרה אם אחליט לקום וללכת. איך הוא יתנקם בי ויהרוס לי. ואיך הוא ימרר לי את החיים ויזרוק אותי לרחוב. אני לא אפרט מהחשש לחשוף. אבל אני משותקת מהאיומים האלו. אני יודעת שהוא מתכוון לכל מילה. הוא ימרר את חיי. הוא צודק אני אצטער על הרגע. הוא יחריב את עולמי בדיוק כמו שהוא מבטיח לי אם אעז לקום וללכת. אני מפחדת ממנו. פחד עד שיתוק. אני יודעת שכל האיומים שלו הם לא איומי סרק. בכל פעם שאני קצת מתרחקת ממנו קצת מעיזה להסתגר בעצמי הוא מצלצל בפעמון האיומים. ואני חוזרת למקומי. זה לא משחק בדסמי של שליטה קינקית. זו מציאות של פחד.

הפחד הכלכלי. ברור ודאי לכל אישה וגבר שהרעיון להתגרש עולה על השולחן. הפחד מלחיות בחוסר. הפחד מלהפוך לאדם שידו לא משגת בשל החלטה של חירות עצמית.

ובתוך כל זה יש לי אותו הגבר שאני אוהבת. המפלט שלי. המקום הבטוח שלי. למרות הפחד שההוא בבית יגלה. שידע. אני לא מסוגלת להרפות מהאהבה הגדולה הזאת. אני יודעת שאם יגלה הסוף יהיה קשה.

בינתיים אני מביטה בו עם התפילות שלי שיום אחד הוא יתאהב באחרת. הוא ירצה במישהי אחרת שרוצה בו, שתאהב אותו כמו שאני לעולם לא הייתי מסוגלת לאהוב. שתמשך אליו כמו שמעולם לא נמשכתי אליו. מגיע לו אושר בדיוק כמו שמגיע לי. הוא נוגע בי ואני נחרדת אני שוכבת איתו ומרגישה אותו אונס אותי. אני שוכבת איתו כי אין לי ברירה. אם לא האיומים יחלו. אם לא הוא עלול לגלות על הגבר שאני אוהבת. אני שמה את המסכה שהוא מצפה לה וחיה איתו סולדת ממנו מבפנים ומחייכת אליו. מבחוץ הייתם בטוחים שאנחנו הזוג המושלם, אלה עם הזוגיות המושלמת שהכל מעולה בחיים. יש להם הכל. אבל הבית שלי הוא הכלא הפרטי שלי.

אז בפעם הבאה שתבלבלו את המוח על ״הבוגדים״ שבאתר תדעו שלפעמים אין ברירה, הנפש חפצה בקצת שפיות.

------
אסירה