באופן מאוד מפתיע שליטה מכל מיני סוגים קיימת גם מחוץ לכלוב.
בכל תחום בחיים אנחנו נשלטים על ידי אנשים כאלה ואחרים.
תחת חלקם אנחנו בוחרים להיות, ותחת חלקם אין לנו ברירה אלא לשרוד.
באחת מארוחות הערב עלה לנושא הדיון מפקדים בצבא.
ומפה לשם זה גרם לי לחשוב ולתהות.
הרבה פעמים "אדונים" מצפים שמעצם הכותרת שהם נתנו לעצמם החלק הנשלט של המטבע יקבל את זה פשוטו כמשמעו ולא יתנגד.
כך זה קורא גם בצבא אגב, ישנם המון מפקדים שמצפיםשמעצם היותם מפקדים החיילים חייבים לציית להם ללא עוררין.
אך לא כך זה צריך להיות בפועל.
מפקד, כמו גם המאסטר, צריכים להוכיח בעיניי הנשלט או הפקטד את העובדה שהמניעים שלהם מוצדקים ונכונים.
שיש סיבה הגיונית מאחורי מעשיהם, פקודותיהם, בקשותיהם ועונשיהם.
סיבה שגם אם הצד הנשלט או הפקוד לא אוהב, או לא מסכים איתה, הוא יוכל להבין מאיפה היא נובעת.
שההצלפה, והעונש לא באים סתם על פי גחמות.
אני לא אומרת שהחייל והנשלט אינם צריכים להוכיח את עצמם בחזרה, אבל זה הרבה יותר מקובל מההפך.
בכל מקרה.
אך ורק לאחר שהצד הנשלט מבין ובוטח במעשיו של המאסטר והמפקד ומבין שהצעדים שהוא נוקט באים ממקום הגיוני ויש מאחוריהם סיבות, רק אז יכול הנשלט לקבל חוסר תשובה ולדעת שגם אם לא קיבל תשובה מיידית, אין סיבה שלא לתת את כל כולו במעשה ולשרת על הצד הטוב ביותר ובאמת באמת להתמסר כל כולו.
כי תשובה "כי ככה..." מעולם לא סיפקה אותי. מעולם לא תספק.
הסקרנות הרגה את החתול[ה].
שקט כחול.
לפני 13 שנים. 28 ביולי 2010 בשעה 18:10
