עוד יום קשה, הימים החורפיים האלה לא עושים לי טוב, מורידים את סף הרגישות שלי אפילו יותר מהרגיל. אני צריך לחזור לתפקד אבל אני לא יודע אם זה יהיה היום, כבר יומיים של התקף לא נעים, כבר רגיל. חזרתי להציץ פה שוב וזה שוב מציף זכרונות ישנים. אני תוהה למה אני חוזר לפה? אני יודע שכניע זה דבר שטבוע במערכת הרגשית שלי בצורה חזקה, זה מתבטא בכל הקשרים בעולם האמיתי שיצרתי עד היום, אני למשל מנסה לשמור על קשר קבוע עם אנשים שנחמדים אלי אבל רק בתנאים שלהם, קבעתי איתם כל כמה זמן הם היו רוצים לדבר איתי ואם זה נניח כל חודש, אז אני שולח הודעה שבוע קודם וקובעים בדיוק איזה יום ושעה נוחים להם. האם זה בגלל שהם מאוד עסוקים ואני שאני כבר לא עובד או לומד במוסד מסודר יש לי הרבה פחות אחרויות? אולי זה חלק מהעניין אבל ממש לא כולו.
זה יותר עמוק מזה. זו הדרך בא אני מגיב לגירויים מהסביבה, אני מאוד מאוד רגיש ואם אנשים נחמדים אלי ומחייכים אלי זה מדביק אותי בשמחה ויוצר רגש חזק מאוד ומחשבות מאוד חיוביות עליהם ורצון לרצות ולעזור. לעומת זאת על עצמי אני חושב מחשבות הרבה פחות חיוביות, התקפים כל כך חזקים לאורך זמן יוצרים דפוסי חשיבה מאוד קיצוניים, מילים כמו אני לא יכול אין שום סיכוי ובחיים לא רק מחכים לשעת קושר של פגיעות כדי להציף שוב את הראש ולשתק את הגוף. ומצד שני כשיש התקפים חזקים אני לא חברותי והרבה פעמים צורח לבד במיטה ונדיר שמישהו בכלל רואה אותי, זה יוצר מצב שאני מאוד רוצה לעזור ולרצות את האנשים שנחמדים אלי ומרגיש חסר אונים לעזור לעצמי. הלחץ והכאב שהוא יוצר מתבטאים במחשבות שליליות על העצמי ולא על האחר...
דווקא יכול להיות מענייין לחשוב על כניע ושליטה, אני מאוד אוהב לחקור את עצמי וזה הפך לתחביב כיפי בשבילי, אני עשיתי על עצמי הרבה ניסויים התנהגותיים כדי להבין איך המערכת הרגשית שלי עובדת איך אני נוטה לחשוב ולהתנהג וגם להבין דברים כמו הקשב שלי ומערכות הגוף. מצד שני כניע ודומיננטיות באים לידי ביטוי באינטרקציות בין אנשים, זה עולם אחר בשבילי, אני פשוט בקושי רואה אנשים חוץ מהמשפחה הקרובה בינתיים... אפילו עם החברים הקרובים אלי אני מדבר אחת לשבוע או חודש טלפונית ונפגש רק אחת לחצי שנה וגם זה בקושי, העולמות כבר מאוד שונים והקשר הוא בעיקר רגשי ולא על בסיס חוויות משותפות.
אני מתנדב עכשיו אצל סופרמנית נחמדה שמנסה לעזור, יש פרויקט שהיא נתנה לי לעבוד עליו והיא גם רוצה שאני אפגש עם אנשים חדשים להראות להם מה אני עושה בבית לפעמים. זה מאוד נחמד מצידה ואני מנסה לעבוד על זה כל יום כשאין לי התקפים. אני אוהב מאוד ללמוד ואני משתדל לעשות את זה בכל זמן פנוי שיש לי אבל עד היום לא הצלחתי לעשות את זה עם עוד אנשים בגלל הרגישות הגדולה שלי. נראה איך דברים יתקדמו :).