אינטליגנציה היא לא ערובה למודעות, כן גם חמישה תארים ועוד אישרורים כאלה ואחרים למסוגלות הקוגנטיבית לא אומרים דבר וחצי דבר על מודעות עצמית.
אגב גם ניסיון חיים הוא לא ערובה למרות שלרוב הוא מלמד טוב יותר מספרים את אותה דרך פנימית שאי אפשר לסנתז או לקצר, רק ללכת אותה ולהבין בכל פעם כמה עוד ארוכה היא הדרך ....
לא מדובר בתהליך שיסתיים במהלך חיינו הוא רק יתחדד ויתהדק לכדי דיוק של סקלפל מנתחים.
למעשה ניתן לומר כי לא פעם אינטליגנציה עומדת לנו לרועץ בניסיונות שלנו להעמיק במודעות, כמו אדם בטיפול פסיכולוגי החווה התנגדות, או כמו סיטואציה בה מנגנוני ההגנה שלנו נכנסים לפעילות יתר. קל מאד לשקר לעצמנו, קל לעוות את המציאות בכדי שתתאים לאיך שאנחנו רוצים לתפוס את עצמינו או אותה, ולאיך שהיינו רוצים שהסביבה תתפוס אותנו.
קרל יונג גרס כי הבטחון העצמי שלנו נגזר מאיך שאנחנו רואים את עצמינו בעיני הסביבה.
אבל מה אם אנחנו מעוותים? צופים במתרחש רק דרך הפריזמה הפרטית שלנו?
מייצרים מציאות גם אם אמיתית בחלקה, בכדי שתשרת אותנו? מנצלים הזדמנויות ולפעמים גם אנשים קרובים אלינו בכדי להרים לעצמנו במקרה הטוב או לטעת ספק באחר במקרה הרע...
הכל בכדי להראות טוב יותר בסיטואציה בה אין דרך לנצח כי כל הצדדים מפסידים... שלא לומר מלקקים פצעים...
לכל אחד מאיתנו יש את ארגז הכלים שלו על היתרונות והחסרונות, חלקינו חדים בטירוף וחותכים כמו תער, אחרים עשויים מרגש גולמי והנשמה שלהם נשפכת אל כל אקט שהם מבצעים לטוב או לרע...
חלקינו מתנהלים כמו תאונה בהתהוות, לא מסוגלים להכיל את הרגש שמצית בנו כל חלקה טובה ומאכל כל היגיון ויורים לכל עבר באמוק האופייני לחיה פצועה... או כזו שסגרו אותה והיא חסרה את הכלים לצאת לחופשי...
לכאורה תמיד אפשר להפריד, לומר ,״ לא שלי...״ , להקשיח עורף.
ואולי אפילו ״להוכיח״ נקודה ביוהרה יתרה, המפגינה היטב את הבדלי המעמדות או נקודות הציון על מפת המודעות....
הרי זה נעים לדעת שאנחנו ״טובים יותר״ , ״אינטליגנטיים יותר״, ״נאורים יותר״
אבל האם המעשים שלנו יכולים שלא להגזר מאגו ברגעים כאלה?
האם ראוי לנו שנאריך את קצוות המודעות לנקודה שבה אנחנו רואים גם את האחר ובעיקר את הקרובים אלינו, ולא נקצר תהליכים תוך התעלמות מהתוצאות ובלבד שתשרתנה את הצורך להרגיש טוב עם עצמינו או עם הaftermath של המעשים שלנו?
נכון, המחיר הארצי המיידי על המהלך הזה לא תמיד שווה את המאמץ, מקבלים פחות לייקים, והעולם לא עוצר בהשתאות מול ״העליונות המנטאלית״ הנשגבת שלנו על האחר...
אותה ״העליונות״ או אם תרצו שליטה עצמית נגזרת בדיוק מזה שלא סימנו טריטוריה וירטואלית או פיזית בגסות ובחרנו להתנהל בצורה מכבדת.
מכבדת את האדם שאנחנו רוצים להיות (לא את זה שנשרט ומגיב באוטומט, את זה שעוצר להבין מה תהיינה ההשלכות) ,מכבדת את האחר שאהבנו לתקופה, או פגשנו לשבריר שניה בדרך...
