כשהגהינום יקפא...
זו הייתה התשובה שלי אם מישהו היה אומר לי שתרחיש כזה אפשרי ...
וממרחק של אוקיינוס, אני שומעת על חוליית מחבלים שנעצרה בכניסה למושב של ההורים שלי,
שני אנשים זקנים שלא רוצים לעזוב את הבית שלהם, הוא עם דמנציה, היא כבר מתקשה ללכת...
הוא בעברו קצין מעוטר מתבונן בחוסר אונים במסך המשדר את ההגדרה המילונית לכאוס, היא מחבקת את החתול שלה בתסכול,
מלטפת אותו בקומפולסיביות, מתכווצת ללא שליטה לצליל פיצוץ נוסף... ועוד אחד...
מדינה שלמה בפוסט טראומה, תחת מתקפה סדיסטית ומלאת שטנה,
שאלות אתיות ואידיאולוגיות, מתנפצות על קרקע המציאות, דורשות תגובה ניצחת.
האם בכלל יכולה להיות כזו כאשר יש כל כך הרבה אזרחים חטופים?
סרטוני זוועה שרצים בוואטצאפ מחוררים לי את הנשמה כאילו ירו בה במטווח...
600 נרצחים ב36 שעות, במושגים של ישראל זה אומר שכל אדם שני בערך מכיר מישהו שחווה את הגהינום הזה עכשיו או מושפע ממנו באופן ישיר... ואני כל כך רחוקה פיזית וכל כך קרובה נפשית, כבר לילה שני שלא עצמתי עין, ״ליבי במזרח ואנוכי בסוף מערב״
לא חושבת שמעולם היו לי כל כך הרבה ״לא יודעת״ ו ״WTF״ , בארסנל...
קיבלנו ריאליטי צ׳ק מצמית, הכל יכול להסתיים ברגע ,אין זמן לאגו או בולשיט. אז היו טובים אחד לשני, שלחו חיבוק למישהו שחשוב לכם, הרימו את הטלפון ואימרו למישהו שלא דיברתם איתו זמן מה שאתם אוהבים אותו...
עשו קצת טוב ללא תמורה, רק לשם עשיית הטוב.
שפכו קצת אור אל תוך החושך הזה...
