לפני 15 שנים. 27 באוגוסט 2008 בשעה 15:18
הבנתי מהו ההבדל בין העדפה לצורך, בין הנחה והגדרה. למדתי את קוויה ומקומה של הברירה. זו נשמטת כשכניעתך לטבע שלך גוברת על הנכונות או היכולת שלך לשלוט בעצמך, לכוון את עצמך. וזהו השביל אל הטירוף, אין כאן רמיזות על טוב ורע. אני מניחה שישנו טירוף יפה, מחוצה לי ומעבר לי. וכשלא הייתה לי ברירה, חיכיתי, אפשרתי לאותו יצר מנווט לשטוף את כולי, גוועתי תחתיו, ושתקתי. אני זוכר את אותו הרגע לפני חודשים רבים, על אף התמסרותי הנפשית, גופי התמרד. הוא ליטף את הגב שלי ואמר לי שהכניעה תהרוג את הכאב, וזו הייתה הפעם הראשונה בה וויתרתי על עצמי לחלוטין. אני מתייחסת לכאב אשר תיארתי כאן מלכתחילה באותה צורה. אני מניחה שאותה הרפיה אפשרה לי גם להביט על המצב מתוך נקודה שקטה, ולהתעשת.