ג'ולי עמדה שעונה על אחד מקירותיה הדקים של הספרייה. החדר העתיק הכיל מדפים רחבים ומאובקים, אשר ביניהם היו פזורים מספר כיסאות עץ. היות והחדר היה ריק למחצה, דפיהם הזהובים של הספרים השמיעו רשרוש חד בכל עת בה אחד הקוראים האילמים הפך את הדף. ג'ולי הביטה בהם ממקומה, פוערת את עיניה במעין אימה חסרת תכלית. הדממה המהוסה כמו שהפכה מוצקה והחלה להתהדק על פרקי ידיה הדקים, נצמדת אל עורה החיוור וגובה ממנה את חושיה, מורה לה להשתיק את קולה. ג'ולי הפכה להיות לעוד בריה אילמת אשר מבקשת להגיע לידי פורקן בחסדן של המילים הכתובות. למרות שסברה כי השקט האופף אותה עתיד להעיר את הקולות שבראשה ולהעניק חיות מחודשת למחשבותיה הטורדניות, היא חשה בהן קמלות בכניעה. בצעדים קטנים, היא החלה לפסוע לאורך המדפים, אצבעותיה הארוכות מטיילות מעל דפנות הספרים המסודרים לרוחבם. שתיקתן הכנה של המילים הכתובות היו ככוח מנוגד לגופה הגווע, לאנקתה החנוקה אשר עוררה הד עמום בין כתליה. ג'ולי אחזה בספר דקיק למראה ושלפה אותו באיטיות מתוך המדף, כריכתו הייתה בצבע הלילך ועליה לא הודפסה מילה. היא התיישבה על כסא העץ אשר הוצב בסמוך למדף, ונשפה על האבק אשר נאסף על חזית הכריכה. ליטפה את ארכו בכריות אצבעותיה, ועצמה את עיניה. בדמיונה היו הצללים מרקדים ברוך על פני הקירות המוארים למחצה, מנגינה שקטה ליכדה אותם בעוצמתה החרישית ואלו נענו לה במסירות. גופה של ג'ולי החל מקיז מתוכו את שעוררו את יגונו. דמויות שקופות ודקיקות נחלצו מפרקי אצבעותיה, מצטרפים אל הצללים אשר קפאו על הקירות, אחוזי תובנה. הם שבו ונשבו בריקודם האיטי, על פני קירותיה הדקים של הספרייה, ואלו נמלאו חום ופלטו חשמל. ג'ולי התמתחה בין כתלי גופה, נדמה היה לה כי עד אותה העת לא הכילה את גופה במלואו וכעת החלה לזרוע עצמה בתוכו. שפתיה נפסקו מעט, להשמיע את אנקתה. אך זו אינה נפרצה מתוך גרונה, אלא עשתה דרכה ממבעד לקירות, מבין הדפים. החדר נרעד כולו, הספרים ניתקו ממקומם ונפערו מעצמם, מפיקים קול רשרוש חד. רק אותה מנגינה שקטה נותרה כשהייתה כל אותה העת, משיבה את האיזון והטוהר לחלל החדר הרדוף. ג'ולי רכנה מטה, מניחה את מצחה על פני כריכת הספר. המנגינה פסקה. כאשר הזדקפה, שב הסדר למקומו. הצללים לא היו עוד משוכים על הקירות, ויתר הקוראים האילמים שבו לפקוד את החדר. ג'ולי התרוממה ממקומה, ועשתה את דרכה לעבר דלת היציאה. עיניה בורקות, וסומק זר עולה בלחייה. היא עזבה את חדר הספרייה, אצבעותיה לופתות עדיין ספר דקיק שכריכתו בצבע הלילך, אלא שכעת נוספו לו אותיות גדולות אשר היו טבועות בחזיתו. להשיב לו תכלית, כתכלית אשר ג'ולי זכתה בה זה עתה.
(נכתב ב21 באוקטובר 2009)
לפני 14 שנים. 19 בנובמבר 2009 בשעה 13:41