תיעוד פיקטיבי של דברים שלא היו מעולם

ארוחת חג. עיפתי מכל ההכנות וסוף סוף אני יושבת. כל המשפחה סביב השולחן ומזל שהגיסות עזרו קצת. את הנקיון והסידור שאחרי, הילדים כבר יעשו.
המנות זורמות והעונג מפעפע. נרגעת מספיק להסתכל סביב. הילדים שהגיעו לחג מהצבא, הילדים של הגיסות, הנכדים שלהן. חלק מהילדים בגילי וזה משעשע. לגיסות נכדים בגיל הילדים שלי. פתאום עיני קולטת את בן אחי הצעיר. בן הזקונים.
"מה שלומך?", קוראת לו מעבר השולחן והוא מספר שהוא מחפש עבודה בנרות כי דחו לו את הגיוס לדצמבר והוא מת משעמום. כבר היה 3 חודשים באילת. ואני? לא ממש מקשיבה. רק בוחנת את השרירים הצעירים והפנים הגבריות-ילדותיות שכל כך דומות לשל אחי.
מציעה לו לבוא לסדר לי את הגינה וקצת לעזור בבית - יעביר עוד שבוע של המתנה. לא יכולה למנוע ממחשבות זימה מלוות בגירוי של עבירה על "גילוי עריות" שזורמות בי.
כשכולם הלכו והילדים החלו מפנים את השולחן הודעתי שאני עולה לנוח.
נזכרתי בגנן החדש שלי ובקלות רבה דמינתי אותו מזיע ומשרג שרירים במאמץ בחצר ביתי. מזמינה אותו להתקלח אחרי שעמל קשות. הוא יוצא מגבת לחלציו ושרירי חזהו מרקדים. "כמה גדלת" לוחשת הדודה ומלטפת חזה צעיר. המגבת נשמטת. ככה כשדודה עם מחשוף עמוק וחזה שופע נצמדת לגוף אחיין צעיר ובריא. דלת חדר השינה ננעלת והנער מלמד את הדודה כמה פרקים חדשים בהילכות מיטה.
מתעוררת כשהחושך יורד ובגופי עדין מפעפעת תשוקה. הולכת להכין לי קפה ועוגה של חג. מטלפנת לאשתו של אחי להודות על האוכל שהכינה, אך במקומה עונה בנה, זה שטרם התגייס. "אולי תגיע מחר לעזור לי קצת בגינה ולהקים סוכה?" "בטח דודה" הוא עונה בתום. או שלא.......

זה:
http://news.walla.co.il/?w=/1/1340697

כבר עובר את גבול הטעם הטוב וההגיון.
יש פה כל כך הרבה בני 18 ו16 שנראים כמו 12 שישמחו למלא את רצונה. למה 12? למה בכח?

דבלים
אלו הן תאנים מיובשות.
לא דבילים.

גם כתיב חסר צריך לדעת לכתוב (כמו בתי וביתי ועוד)

הדבלים לעיל היו פעם תאנים.


ציטוט מתוך ויקיפדיה:(קטעים נבחרים)
תאנה, או בשמה המדעי, פיקוס התאנה (Ficus carica), היא עץ ממשפחת התותיים. העץ נשיר, ומגיע לגובה 3-10 מטרים. שרף עצי הפיקוס שימש בתקופת מצרים העתיקה לשימור מומיות, ובמאות האחרונות משמש שרף פיקוס הגומי (Ficus elastica) כמקור לגומי טבעי. תאנת בר נקראת גם גמז. קטיף תאנים נקרא "ארייה". כמו כן הוא נקרא "קיץ" ומכאן שם העונה, שבשלהיה התאנים מבשילות.
תאנה מיובשת, אותה נהוג לאכול בט"ו בשבט כחלק מהפירות היבשים, נקראת גם גרוגרת (או דבלה א.ח.). התאנה נחשבת על פי המסורת למאכל כשר, אך יש להכשירה טרם אכילתה, ולשם כך התפתחו מספר מנהגים. דבלים וגרוגרות נהוג לפתוח ולבחון לנגד האור לשאריות חרקים שונות; נהוג לחתוך את פתחן של תאנים טריות כדי להוציא את מירב הצרעות, המתרכזות באזור זה, ולאחר מכן לפתוח את הפרי ולבחנו בשנית. גם עם החמרות אלו, יש חוגים במגזר החרדי הנמנעים לחלוטין מאכילת תאנים מחשש לבעיית כשרות.

פשוט גועל נפש. אבל מה זה טעים!

לא. לא התכוונתי לזין והתבלבלתי. התכוונתי לגמרי לזית. זיתים.



עוד מעט סוכות ואז נצא למסוק ולכבוש. אין כמו זית בכבישה ביתית. חורצת את כולם בסכין קטנה ועדינה. שוטפת שבוע. מחמיצה עוד שבוע, גג שבועים. אין! פשוט אין!

תמר עם כל דבר.

חבל שהעונה של התמרים הצהובים כה קצרה. ואל תציעו להקפיא. כל הקטע זה שהם צהובים וקשים. תמר לח זה שטויות שיש כל השנה.

לילה טוב










עולה הרבה כסף.

נפתח בבשורה מרגיעה: כמעט לכל הנשים יש שערות על השדיים. זה יכול להיות כל דבר שבין פלומה עדינה ובהירה, כמעט בלתי נראית, לשערות שחורות וגסות, שדומות לשיער ערווה וצומחות בעיקר סביב הפטמה ובין השדיים. למעט במקרים ממש חריגים - מדובר בתופעה נורמלית לחלוטין.
איך נפטרים מהשערות האלה?
הכי כדאי למרוט את השערות הסוררות בפינצטה. חטאי את הפינצטה באלכוהול לפני השימוש, מרטי כל שערה בנפרד ומרחי אלכוהול או קרם אנטיבקטריאלי על העור כדי למנוע התפתחות דלקת באזור. השערה תצמח מחדש רק לאחר שבוע או שבועיים. במידה ואת סובלת מכמות גדולה יותר של שערות על השדיים, נסי קרם להסרת שיער, המיועד לעור רגיש במיוחד. תוכלי ליהנות מעור חלק למשך שבוע בערך, לפני שהשיער המיותר יצמח שוב. בכל מקרה, אל תמרטי בשעווה את השיער באזור רגיש כל כך, כי הוא נצרב בקלות. קחי בחשבון שגם גילוח הוא לא רעיון מוצלח במיוחד, כי הוא עלול לגרום לשערות לצמוח מתחת לעור


ככה בדיוק כתוב ב http://www.ifeel.co.il/page/3296




לא. זה לא של אישה. זה של גבר שמן וזקן.


אז פתאום פטמה עם 10 שערות נראית אטרקטיבית יותר?



אם כי סשן מריטת שערות חזה בפינצטה נשמע לי מענין..

עדכון גרסה:
שבת
כביסות
בישולים
סדורים
שינה

פותחים שבוע נקי ומסודר יותר.
שקט
שלווה.

עוד שבוע מתחיל.
שבוע טוב.

שבת
שקט
שלווה



איפה אתם?