ככה וככה

קראתי מאמר על התפתחות האדם משחר ההיסטוריה.

היה מענין,אך המסקנה הכבידה עלי.

והמסקנה, שלעולם לא נהיה מסופקים.

בתאוריה פשוטה זו גלום כל הענין.

כמה שנחזור אחורה,המראה חוזר על עצמו.

בני אדם לא מרוצים.

אם נחשוב כמה התקדמנו מלפני מאות ואלפי שנים,

נבין שהיום כל אחד בחזקת מלך בהשוואה לעבר הרחוק.

כל הטכנולוגיה,כל המדע,כל הנוחות,כל הזכויות,ועדיין מחפשים הלאה.

מה שווה ההלאה הזה אם יש טעות ביסוד? או שכך צריך להיות מלכתחילה?!

נכון שחוסר הסיפוק הזה מניע את האנושות,אך אני בהחלט הייתי מוותר עליו.

חוסר סיפוק לא יורשה בשום מצב,גם אם זה טבוע בי.להיפך,

אני כל כך מלא בסיפוקים,שאף אשמח לחלק למי שאין,באהבה.

נשים נוטות להחמיא לעצמן בהרבה רובדים.

לדעתן, במידה והן ינהלו את העולם,יהיה טוב יותר.

בהחלט יש כאן ניצנים של מהפכה, יש נשים שמבטאות זאת בקול,

''יום אחד לא נצטרך אותכם יותר'' בררר

''בנקי זרע''

למעשה אולי היום המצב הפוך,אנחנו צריכים אותכן בעיקר בשביל הכוס,השאר פחות מענין.

ולא שבחרנו בכך,פשוט נולדנו לכך.

שבוע טוב

התחושה בהחלט של סוף,אך לפני התחלה.

המוח המהולל כותב תסריט,על פי איסוף ראיות 

ועובדות מהחיים עצמם,ומציע פתרונות דרך דמיון מודרך.

מה שמוחי קדח עבורי,מוקרן על מסך ענק,בליווי סאונד

הכולל סראונד בעוצמה גבוהה משניתן לסבול. 

ובכן, תסריט. 

מכונית על,נושאת מגדשי טורבו 700 כוחות כוס,

שועטת ברחובות, כף רגלי על הגז,לוחץ ולוחץ,

לא מרפה,בדרך עפים פחי זבל,עציצים,שולחנות כסאות,

נשים גברים,אני דורס הכל,כוס אמ אמ כולם,נישבר לי הזין!

פתאום קרנף עומד באמצע הכביש, מכוון את הקרן שלו כלפי,

מתניע את רגלו האחורית,ופורץ בריצה כלפי,הוא לא מפחיד אותי,

להפך,אני כועס,גז גז גז עד הסוף.

אני בעננים,

הקרנף שלח אותי למעלה,נעים שם.

מלא ציצים בלבן,אני שוכב, לא יכול לזוז.

ציצים מניקים לי הכל,תרופות,דברי מתיקה,

שתיה,מלטפים ומענגים אותי. 

לא חוזר למטה,לא בא לי.

טוב לי,בלי לעבוד,בלי ליזום,ללא מחויבות.

והיום, קיבלתי ציצי חד פיטמה, שמקליד עבורי את המחשבות. 

לסיכום,צריך חופשה או חופש,ד ח ו ף!!!

כמו כן,חשבתי לעצמי, אולי בכלל עדיף שהמועדונים של הקהילה יתפצלו לפי ז'אנר מוזיקלי,

למשמע ניסיוני, אין דיג'יי שלוקח על עצמו כיוון מובהק מתחילת הסט עד סופו.

לסיכום, ראוי שיהיה מועדון מזרחי בידיסמי,עם חפלות, עם מלכות ועבדים,

עם צלבים ובמה עם צל אפלולי,שהרי ברור שכל הזמרים במזרחית שרים מילים של עבדות.

מסתבר שהם מאוד סובלים, קשה להם בלילות,והם ממש ממש מתחננים לרחמים.

או לחילופין,תחשבו איזה אפשרות נאה לכאפות בזמן הכפיים והסילסולים.

את ברוחי,(טראח) בלבבי (טריח) ובנישמתי, (תרוח)

האמת שאני אשמח לסט קלאב טראנס 

עדיף טרק אחד טוב מאשר עשרה טרקים על הפטיפון

 שבת שלום

חורף ינואר 2013

בהחלט בא בקולות רעמים,ברקים,שיטפונות,וממטרי עד.

נראה שכל אלי הטבע התאחדו כאחד,איולוס פוסידון, והרב עובדיה יוסף כמובן.

אנחנו הישראלים משוועים למקורות מים,רגישים למפלס הכינרת עוד מינקות. 

 מחירי המים מאמירים,''ישראל מתייבשת'' היה סלוגן שבלט בשלטי חוצות, עד לא מזמן,

ממש לפני חודשים ספורים בלבד.

ומה עיקרי התגובות? תלונות.

זה הביא אותי לחשוב עלינו יותר,כישראלים.

והבנתי,

אנחנו מפונקים מאוד.

אנחנו כפוי טובה.

היינו פעם חלוצים,כעת בכיינים סידרתיים.

הרוח שרקה בעוז,מטר עז של גשם,התחלף כהרף עין לשביבי ברד.

עמדתי חשוף באמצע השדרה,הקרח נערם סביבי במהירות,עד צאוור.

אך ההכרה שאולי גם אני הפכתי כנמצא למעלה,העדפתי להפוך לנציב קרח,

לפחות עד שתפציע השמש מחדש.

היא הייתה חייבת לי כסף, הרבה כסף- ובגללה גם הסתבכתי עם השוק האפור.

זה היה לפני שמונה שנים כשהיא באה אלי לבקש הלוואה, עמדו להשליך אותה מהדירה, נתתי לה

תשלום לשכ'ד, ועוד שילמתי שלושה חודשים מראש, כך זה התחיל, אל תדאג אמרה לי, אני צריכה

לקבל כסף מההורים שנפטרו, ירושה גדולה, כך אמרה.

לא דאגתי, זה נשמע הגיוני ופשוט.

כך היא באה כל פעם שהייתה במצוקה, אני שילמתי והיא הבטיחה לי שאוטוטו זה בא.

בהמשך נקלעתי למצוקה כספית, פניתי אליה, אני צריך כסף, עכשיו, אל תדאג בדיוק חשבתי לבוא אליך, אמרה,

אני בדרך.

הגיעה אלי, שלפה סכום זעום מארנקה ובחנה אותי במבטה, חייכתי חיוך מריר, זה מה שהבאת?

כעסתי מאוד, הבנתי שאין לי מה לסמוך עליה, הבנתי שאני בדרך לסרט רע.

ואכן פניתי לשוק האפור, לקחתי הלוואה עם ריבית רצחנית והתפללתי לטוב.

התפילה לא עזרה, כל חודש נאלצתי לשלם סכום שכיסה רק את הריבית,  הקרן נשארה על חצי מיליון שקל.

בשלב מסוים גם בזה לא עמדתי, ואכן הגיעו החברה ושכנעו אותי שכדאי לי להתחיל לשלם.

מאחר ולא עמדתי בתשלומים, הם תפסו אותי בכניסה לבנין,  פוצצו אותי במכות, זו היתה רק ההתחלה...

גררתי את עצמי חבול ושטוף דם, קיויתי שאף שכן לא יעבור לידי, ואכן הגעתי לסף ביתי, ביד רועדת

פתחתי את המנעול, וברגליים כושלות צנחתי שמוט איברים על ספה, מחשב את קצי.

כך עברתי עוד מספר אירועים אלימים, שגברו ותכפו ככל שנקף הזמן.

בפעם הבאה זה לא אתה, זה הילד שלך, סינן אלי המוציא לפועל, אני יודע שהוא בגן של לאה.

אם תיגע בו לא תראה כסף בחיים, צרחתי וניסיתי לתקוף אותו, תוך שניות הייתי מוטל על הריצפה,

שניים תופסים לי את הרגלים, אחד את הידיים, והרביעי בועט בי בכל הגוף, ישר למיון.

לא אכנס לפרטים, כמובן שהגיעה משטרה, תושאלתי ,לא שיתפתי פעולה עימם, לא סומך עליהם בשיט.

כעבור ימים, רווי מחשבות, תוכניות מוצא, הבנתי מה עלי לעשות.

הגעתי לדירתה, דפקתי בדלת, כשראתה אותי בכניסה נבהלה קלות, תוך שניה הצמדתי אותה לקיר,

ביד אחת מצמיד את ראשה לטפט וידי השנייה מכווצת את גרונה אמרתי לה תשמעי יא זונה בת זונה,

מעכשיו את מתחילה להחזיר לי את החוב, אני אומר את עושה, זה ברור?

ואם, אם את לא עושה מה שאני אומר  אז ברור לך מה יקרה, וגם אם תלשיני עלי, או שתלכי למשטרה, אני אחזור, ואחזור, עד שאשלים את העונש שבחרתי לך.

את מתחילה לעבוד אצלי, כל מה שתעשי תעשי על מנת לשלם את חובך.

איך יתכן שבזמן שאני כל כך מסודר,
הכל דופק, מסביבי הרמוניה שופעת,
אין לחצים מכל סוג או תחושת חוסר.
איך ברגעים אלו שאני משקיף על חיי
כמלך הצופה בממלכתו,מדושן מעונג,
מרוצה מהדרך,מרוצה מהמטרה,
נופלת עלי קדרות לא נעימה.
ובלילה החם
בין נפנופי גבעולי דקל,ובין אשכול ענבי דם,
אני דורש מנתיני שיקראו לשפחות,
שישבו תחתי,שיזעקו השמימה
שיבכו בקול גדול,שימרטו את שיער ראשן,
שיקרעו את בשרן,שיעקרו את עיני הדמע
והצער. רק למען שארגיש משהו קטן,
איזו תזוזה בלב,רגש...

רפש פרש שרפ רשפ שפר מה הפשר

אסור לשכב עם שכנות!!!
תכלית האיסור,
לא מספיק שזה נעשה,אני רוצה שוב.
כי אני בעד האמרה ''אחטא ואשוב''
עוד מילדותי חלמתי על חטא העגל
תמיד הרגשתי שייכות לאותם גיבורים
שהעזו להמרות את צו האלוהים.
ובטח אלוהים קבע שלדפוק שכנות
זה אסור,אבל חברי היקר ''יצר הרע''
שמר עלי,ולא הפסדתי זיון מעולה.
אני יודע שזה יגמר רע,אבל ככה זה
כשאתה מאמין בדרך שלך,
כשאתה רואה נקבה שעוגבת עליך
והזין שלך מתקשה כי אתה מרגיש
שהכוס הזה כבר כנוע,
לא עדר שוורים שועט,לא אריות רעבים,
וגם לא אקדח ברקה,יעצור אותי.
עכשיו! כן עכשיו! אני אכניס לך אותו.
ואזיין אותך עד תפילת השחר.
אל דאגה,
אני עוד אפרע את החשבון,
חובות תמיד שילמתי.

הייתי היום בתחנה המרכזית,איזו תחפושות
מלא התחפשו לסודנים ממש נראו אמיתיים
חלק עם שפם חלק עם חליפות
וגם היו בחורות שהתחפשו לזונות
למה מלא מתחפשות לזונות עוד לא הבנתי
וגם חלק התחפשו לשוטרים
בקיצור חג אמיתי
אני התחפשתי לישראלי עובר אורח
והייתי מאוד בולט,ולא לא השקעתי במיוחד
אבל הרגשתי אחר,שונה,ואף אחד לא זיהה אותי
מישהי הלכה עד הסוף והציע לי שירותי מין
כמה? שאלתי, 10 שקל ענתה,
להה,
אני המום איזה זילות
משכתי רגלי משם הפנתי את מבטי לצד השני
נהנתי לראות איך שולחים מנות
בין אדם לחברו
השוטרים לא קיבלו,נעלבו,ובחרו להתנפל על אלו שיש להם
לא יפה ככה,למה אלימות,זה חג
חזרתי לשכונה שלי ראיתי תחפושות דומות לשלי
חלק התחפשו לערסים חלק לרוסים
אבל הרגשתי בבית וזה המקום הכי טוב לחגוג

חג שמח עם ח דגושה

בא הבלבול אצל הכוס
ציפציפ צייץ ציפ ציפ
הזדקף התנפח ונעמד מולה
מלוא קומתו

הבינה הכוס מה הבלבול רוצה
וצחקה לו בפנים, איתך?

הבלבול לא התבלבל
את הכוס ישר קיפל
פתח את הפולקה
ובום טרח סיים

תוך כדי צייצ לחברים
ובהחלט הגיעו מלא בלבולים
איזו מהומה כל כך הרבה בלבולים
על
כוס 1

''כנראה עדיף בלבול 1 ביד מאשר 10 על העץ''