ממתי לעזאזל אני כותב פרוזה?

כשמקסים עבדייב הגיע ליחידה שלנו, אי שם לפני 9 שנים, הייתי שלושה חודשים לפני שחרור.
מקסים עבדייב היה בחור מוזר. הוא היה גבוה מאד, שחור מאד, רזה מאד, גמלוני מאד.
הוא הצטיין בריצות אלפיים, בלצייר קריקטורות ובלעשות חיקויים של אילן המג"ד ושל בן-מוחא הרס"ר. הוא עשה אותם מעולה, ואפילו בלי המבטא הרוסי המעצבן שלו.

רוב החבר'ה לא ממש אהבו אותו. אולי בגלל שכבר ביום חמישי הראשון שלו אצלנו כשכולם ראו במועדון את המשחק של מכבי הוא התעקש לעודד בקולניות את צסקא, אולי בגלל משחקי הלשון שהוא כל הזמן ניסה להמציא בכח בעברית קלוקלת ובמבטא מוזר, ואולי בגלל שכמו כל שאר הרוסים הוא הוציא פטור מתורנות מטבח על אצבע חודרנית.

גם הרוסים משום מה לא ממש אהבו אותו. הוא לא הלך עם גורמטים ולא אמר בלאד בסוף כל משפט.

כשמקסים הגיע בן-מוחא הרס"ר שם אותו איתנו בחדר. אנחנו, דוידוב ואני, כמובן ממש התנגדנו. אנחנו הרי פזמניקים ומשתחררים עוד חודשיים. אמנם מאז שגולן הארס מהחימוש השתחרר אז היינו רק שניים בחדר אבל התרגלנו לזה. על הארונית של גולן דיגמנו את הטוסטר והקומקום של דוידוב ומעל המיטה הריקה הבאנו אותה במלא תמונות של קלודיה שיפר.

אז בהתחלה ממש השתדלנו להיות לא נחמדים למקסים. בקטנה. זה לא כמו בסרטים שרואים שמתעללים בחייל צעיר. ממש לא. לא חירבנו לו לתוך הקיטבג או הדבקנו לו דבק מגע לסדינים או משהו כזה, סתם התעלמנו ממנו.

אחרי כמה ימים התרגלנו אליו ואחרי עוד כמה ימים התחלנו לחבב אותו ואפילו להסתובב איתו ביחד. בסוף אפילו נתנו לו להשמיע לפעמים בטייפ-רקורדר הישן שגולן הארס גנב פעם מהנשקיה קסטות של פופ רוסי מעצבן.

ואחרי שכבר חיבבנו אותו ואפילו היינו יושבים יחד על טוסטים של גבנ"צ וטונה שהיינו עושים בטוסטר של דוידוף אז מקסים הבנזונה הזה הוציא פטורים משינה סמוך לתחמושת נפיצה ואני הייתי צריך להשאר שבת במקומו בנשקיה ושוב שנאתי אותו.

הוא הסביר לי שזה לא אישי והוא באמת מפחד מתחמושת נפיצה אבל אני כבר לא האמנתי לו.

היה למקסים עבדייב עוד מנהג מוזר. הוא היה אוהב להכנס למשרד של המודיעין, להרים את כיסויי הבד השחורים ולבחון בעניין את מפות האורטופוטו של רמת הגולן ואת התרשימים של כל מיני תותחים עתיקים של צהל שבחיים לא יפגעו כבר בשום ערבי.

שגב ירדן, הקמ"ן, בהתחלה מאד חיבב את העניין. אחרי הכל הוא סיים בהצטיינות קורס קמ"נים וסוף סוף הוא יכול להרשים מישהו בידע הרב שהוא צבר בשיעורי תודעת אוייב בהשלמה החילית בגלילות.

אח"כ שגב ירדן הפסיק לחבב את העניין. זה קרה אחרי שמקסים נכנס למשרד שלו, הביט בתמונה של חברה של שגב ירדן, שירי, שהיתה פקמצית בתל נוף ושאל את שגב 'תגיד שגב, מי זו המכוערת הזו, אל תגיד שזו חברה שלך?..'
ואז לשגב נכנס מין רעיון לראש שבעצם מקסים עבדייב הוא מרגל.

למחרת שגב התקשר לבטחון שדה של האוגדה. הם שיבחו את שגב על ערנותו והבטיחו לטפל בעניין.

שבועיים אחרי זה מקסים עבדייב קיבל זימון לתחקיר בטחוני בקריה. האמת היא שהוא ממש שמח. התחקיר היה ליום רביעי בשתיים בצהריים. מה שאומר שאין סיכוי שהוא יוכל לחזור באותו יום לרמת הגולן. וכמובן שהוא הוציא גימל וסידר לעצמו רבעוש...

מקסים הגיע ביום ראשון שמח וטוב לב. שגב ירדן שאל אותו בתמימות איך היה בתחקיר ומקסים ענה לו שיש לו דוד שהוא קצין בשלישות ויכול לסדר לו לשרת שם אבל הוא לא רוצה כי כולן שם או רוסיות או שמנות או גם וגם...

סג"מ שגב ירדן התקשר לבטחון שדה. קצין צעיר ענה לו שבהחלט יכול להיות שמקסים הוא מרגל. הם לא יכולים להוכיח שכן אבל גם לא יכולים להוכיח שלא.
שגב היה נרגש. לא בכל יום תופסים מרגל אתם יודעים. הוא שאל את הקצין מה יהיה עכשיו והקצין אמר לא שלא יהיה כלום כי לצבא אין יכולת ותקציב להתעסק עם כל עולה מרוסיה שנמצא ביחידה בסיווג בינוני ואולי מעביר או לא מעביר פריט מידע זה או אחר למישהו אבל שכל הכבוד לשגב על העירנות שלו.

שבוע לפני שהשתחררתי היתה תחרות ספורט גדולה באוגדה. דנה, המד"סית של היחידה התקשרה אלי הביתה. הייתי בחופשת שחרור וכל מה שהטריד אותי זה למצוא באיסת"א דיל טוב לסנטוריני ובכלל יום הספורט של האוגדה הטריד אותי בערך כמו שמטרידים אותי חיי המין של חרגולים במלזיה. במחשבה שניה חיי המין של חרגלולים במלזיה מטרידים אותי הרבה יותר.

אבל דנה מתוקה. המגד הבטיח לה רבעוש אם היחידה שלנו תביא הכי הרבה מדליות. בקיצור דנה מתקשרת אלי ומבקשת שאני אבוא לשחות במירוץ שליחים...
'נו תבוא... בשבילי... תהיה מתוק.. מה איכפת לך, זה בקאנטרי קלאב בכפר-סבא, מטר מהבית שלך, אתה בא על אזרחי שוחה קצת וחוזר הביתה...

אז יומיים אחרי, למרות שאני שונא להתחרות, ועוד יותר שונא את היחידה הצבא המדינה והממשלה, עמדתי על שפת הבריכה בקאנטרי קלאב כפר-סבא.

בן מוחא, הרס"ר, עם משקפי שמש, מכנסי ברמודה בצבע בורדו, חולצה תקנית של העם עם הגולן, ודסקית מוסווית על הצואר בא ותפח לי על השכם בחביבות לא אופיינית 'אז מה שטרייכמן, גם בחפש"ש אתה מסתובב לא מגולח?' באמת עולם הפילוסופיה הפסיד כשרון מולד...

אז בן מוחא אסף אותנו לשיחת מוטיווציה ואמר לנו שזה מתחיל בבריכת השחיה ('תמחוק את החיוך שטרייכמן, מה אתה חושב שאתה לא תעשה מילואים שלושים שנה?') ונמשך באיך אנחנו מדייקים עם הנפילה של הפגז כשחי"רניקים מחכים לו בכליון עיניים,ועוד כל מיני שטויות כאלה וסיים בצעקת קרב 'כולם בשביל אחד...' ורק ערוסי שהיה עובד רס"ר ולכן ליקק לו כל הזמן ענה 'ואחד בשביל כולם, בן מוחא...'

שגב, הקמ"ן, שחה ראשון, הוא דוקא היה בסדר. הוא הרי קיבוצניק והם שוחים מגיל צעיר... הוא סיים את המאה מטר שלו במקום השלישי אחרי איזה גדוד שריון ואחרי הגדוד של גבעתי אבל ממש היה קרוב אליהם.

אחריו זינק למים ערוסי, העובד רס"ר. ערוסי היה שחיין טוב וטיפוס מעצבן והתפרסם בזה שהיה לו את הזין הכי גדול ביחידה. למעשה על שמו התחלנו לכנות את איבר מיננו בתואר 'ערוסי'. לדוגמא: שלוף שלוף ת'ערוסי שלך נראה מה יש לך שם...' וכו'.
בכל מקרה ערוסי היה בסדר וסיים את המאה שלו במקום השני, כמה ס"מ אחרי ההוא מגבעתי עם הבגד ים הסגול...

אני קפצתי שלישי. אני דוקא שחיין לא רע בכלל. גם פינג פונג אני משחק בסדר וגם כדורגל, אבל בשחייה תמיד הייתי טוב... קפצתי למים ונחתתי גיליתי הבגד ים כבר לא ממש עלי... ניסיתי למשוך אותו... פאק, תלשתי לחלוטין את הגומי שמהדק. בזוית העין הימנית ראיתי את בן מוחא מסמן לי בתנועה של ארסים עם הגבה משהו כמו 'חכה חכה שתגיע עוד שבוע לעשות טופס טיולים ותצטרך שאני אזכה אותך על כל הציוד צל"מ שאתה חתום עליו ואיבדת..' התחלתי פשוט לצחוק. יד ימין שלי ושתי הרגליים שוחות, יד שמאל מנסה כל תנועה להרים חזרה את הבגד-ים ועין שמאל רואה את כולם עוקפים אותי ופותחים פער, אפילו את הציליגר ההוא מהגדוד של החננות מהנ.מ...

כמובן שסיימתי אחרון. בפער של איזה 10 מטר מהראשון (מי שחלם גבעתי...) האמת על הזין שלי. אני בחפשש, קצת לא נעים לי מדנה אבל היא תתגבר, מה גם שיש לנו סיכוי מעולה במשיכת חבל וכדורעף בנות...

אחרי, בשביל הפרוטוקול, קפץ מקסים עבדייב. תשמעו. חבל שניסים קיוויתי לא היה שם. הבנאדם שחה כמו אלוהים. תנועות אציליות, מדודות, שמתגברות ומתגברות בכלל בלי להתעייף. ההוא מגבעתי אפילו לא שם לב איך מקסים עבדייב עוקף אותו שני מטר לפני הסוף כשבן-מוחא צועק לו מלמעלה 'יופי מקסים.. קדימה מקסים... אידיסודה מקסים...'

בדרכי ללחוץ למקסים את היד דנה ראתה אותי. המממ... מד"סניקיות על אזרחי: חלק עליון של ביקיני ירקרק וג'ינס קצרצר וגזור... ניסיתי לחייך אליה אבל היא רק הפטירה לעברי 'שיואו אתה כזה דפוק' והלכה והדביקה למקסים שתי נשיקות מצלצלות.

השבוע, בין ארוחת ערב סוכות משפחתית לבין היכרות אינטימית עם בקבוק וודקה אבסולוט ראיתי ידיעה בעמוד אחורי של מקומון של נתניה.
'מקסים עבדייב, לשעבר אלוף אוזבקיסטן בשחיה ונציג נבחרת בר"המ לשעבר באליפות אירופה בשחיה טבע אתמול למוות מול חופי חדרה בעת שניסה להציל אישה שנסחפה לים. האישה ניצלה'