לילימיי

ישנם פחדים קטנים,

המשאירים אותי, במובן מסויים

קצת תקועה במקום.

הם כל כך קטנים,

שהחיים עוברים, כשהם לצידם.

כאילו לא מפריעים.

התקיעות לא באמת מורגשת,

אבל היא שם, ברקע

כל הזמן.

השיחרור מתחיל בצעד קטן.

באומץ אחד קטן.

אני פורמת את קשר חיתול הבד הלבן,

התלוי על ברז המטבח.

מעבירה את הלאבנה הראשונה שעשיתי לבדי,

מהחיתול אל צלחת עמוקה.

יוצקת שמן זית משובח,

שהגיע היישר מהנגב הנהדר שלנו.

קורעת ומפזרת מעל,

עלי זעתר טריים מהעציץ...

ומניחה על השולחן.

ניגשת אל התנור,

שם, 2 כיכרות לחם שיפון

בדיוק מוכנים.

אני בוצעת את הלחם החם,

מנגבת בסיבוב את הלאבנה,

ואוכלת בתיאבון גדול.

אוחח, יאמי.

שימחת הפרטים הקטנים.

שימחת המעבר, דרך הפחדים.

http://65.media.tumblr.com/83e8a5fa1ce15ae1dcc473bc8978aa25/tumblr_n7bytvGT6V1qc0qo5o1_1280.jpg

כנראה שאני אדם חברותי,

אבל לא חברתי.

אין לי פייסבוק.

אין לי טוויטר.

אין לי כל מה שסוגר אותי,

במשבצת אחת.

יש לי חופש.

פעם, הכלוב היה

הרשת החברתית שלי.

הכרתי אנשים,

יצאתי לארועים,

היו עיניינים...

ולא עוד.

אם יש משהו שאני לא אוהבת,

זה אנשים הדבוקים לנייד שלהם,

כאילו הם יפסידו משהו,

אם לא יזפזפו כל שנייה.

הפסד המציאות,

הוא ההפסד הגדול מהכל.

העולם שייך לצעירים,

ואני, כבר לא צעירה.

לטוב ולרע.

אני עוד מחכה שמישהו\י,

יעשו מסיבת דינוזאורים המונית...

כי אנחנו עוד כאן, עדיין.

לפעמים בצללים, לפעמים במרכז

מביטים לפעמים בתדהמה,

בדור הבא, שרץ קדימה

ואין לו שום יסודות איתנים.

קיבלתי הודעה בצהרי היום,

מהווצאפ של העבודה...

ושנייה לפני שאני גורמת להם,

לשתוק לעוד שבוע,

אני צוחקת בקול גדול.

https://flipagram.com/f/pIU23thtxC

אני אוהבת יצירתיות,

בייחוד כשהיא מזכירה לי,

את השרירים הכואבים,

אחרי הטוורקינג של אמש.

לאט לאט, החשק חוזר.

אני נותנת לעצמי את הזמן,

לחוש, את הצורך.

 http://65.media.tumblr.com/d9bf3c53bcdcc63b10a54c26d78b6b8c/tumblr_n4v8gtCJMY1qdnfkpo1_1280.jpg

אני מגלגלת לי ג'ויינט,

קטן ושמנמן, כמו שאני אוהבת.

מציתה אותו ושואפת פנימה,

את העשן המתקתק.

ריח העישון, מתערבב

בריח הכביסה שכרגע תליתי.

ריחות יסמין.

 http://www.colorfulnature.com/flowers/__800x600/Jasminum_Fruticans-m.JPG

את יסמין היכרתי באמצע כיתה ט',

כשעברתי בית ספר.

זו הייתה התאהבות דו מינית רומנטית,

עם משיכה מינית מטורפת,

שהתממשה, רק בחלקה.

לפעמים, אני חושבת עליה.

על יסמין המהממת.

אני יכולה לטעום, בזיכרוני

את ריחה המשכר.

מתעוררת בי שימחה,

כזאת, של התחלות חדשות.

אפשרויות נפתחות.

הכאן ועכשיו, מתמזג

עם מחשבות קדימה, הלאה.

לעוד כמה שנים, ובכלל.

http://67.media.tumblr.com/8d2389f84d71ae22f52be3bfd8b3b2f5/tumblr_ngn6udFZMp1r1arpmo1_r1_400.png

אני מלטפת אט אט,

את כל התחושות כולן.

כל מה שצף ועולה בי.

הרבה רעיונות, רצונות

מסתובבים לי בראש.

מבעבעת בי, הידיעה הפנימית

שאוכל להצליח בכל מה שאגע בו.

בכל כיוון שאבחר.

http://67.media.tumblr.com/f15d74ca8b7c0bcb18a6176f5de87e7f/tumblr_o5jek8I1eQ1ulo0ooo1_500.gif

תחושה נהדרת.

שוב בפתח, תקופה חדשה.

חזון חדש, רצון חדש.

המחשבות על העתיד,

מעולם לא נראו לי, קסומות

כמו עכשיו.

כנראה, שאני מוכנה.

אף פעם לא אהבתי,

לתכנן את העתיד.

התמקדתי בהווה, בכאן ועכשיו.

אבל כעת, פתאום

אני מרגישה שזה הזמן שלי.

להביט קדימה.

להתחיל לצעוד.

לבחור, את השביל.

 http://66.media.tumblr.com/e89b782a066261353541c443653529fa/tumblr_n1d0tuRz4A1riiprwo1_1280.jpg

את השביל הנכון,

בזמן הנכון.

אני מגיעה הבייתה מהעבודה,

ומדליקה נרות.

שלושה נרות.

האמת, יש לי נרות זיכרון

אי שם בארון,

אבל אני מעדיפה את אלו,

הריחניים.

האדומים.

פעם, הם טיפטפו על מישהו\י.

בעתיד, אולי יטפטפו שוב.

היום, הם לזיכרון

כי כך מתחשק לי.

אני תמיד עושה מה שמתחשק לי,

גם אם זה לא מתאים לסביבה,

בה אני נוכחת.

המדינה שלנו, שקמה בזכות

אותם ניצולים...

מחזיקה כמעט 400 מיליון ש"ח,

ולא משחררת את הכסף הזה,

לרווחת הקשישים, ניצולי השואה באשר הם.

אשכנזים, ספרדים, שחורים או לבנים.

יש פירסומת שאומרת...

לכל ניצול שואה, מגיע להיות מלך.

זה כל כך נכון.

וכל כך עצוב, שזה המצב

בו אנו חיים.

יש איש אחד, שמבזבז על איפור

מכיסנו, מהכיס שלהם

רווחה חודשית, שהייתה יכולה להיות עבורם

למען מזון או תרופות.

מושחת שאין כמותו.

http://66.media.tumblr.com/tumblr_m6womuGnR41qm6onko1_500.gif

הלוואי, וניצול שואה

אפילו אחד,

יקבל באופן קבוע,

את מחיר המסקרה והפודרה שלו.

אין כמו אוננות צהריים,

קלילה.

כמה נגיעות יד ימין מיומנת.

קצת לוחצות, קצת מרפרפות

קצת משפשפות.

נגיעות נעימות...

והופ, בצ'יק צ'ק

אני גומרת.

תמיד אהבתי גמירות מהירות.

ככל שעוברות השנים,

יש בי אפס סובלנות, לדברים

הנמרחים כמו מסטיק, זמן רב.

כןן, גם בגמירות שלי.

אני לא צריכה לפנטז,

לא צריכה לצרוך פורנו,

לא זקוקה לעזרים חיצוניים.

זה רק אני והגוף שלי,

ואני מכירה אותו היטב.

שמחה וטובת לבב,

נרדמתי לשנ"צ מענג.

מרחפת על ענן.

http://41.media.tumblr.com/ccd15f8335cf43037d5a6881eaf2b368/tumblr_n1e51irZWq1qzdiqvo1_500.jpg

יש משהו, עם קקטוסים

שלא מתאים לכל אחד.

עם קקטוסים, צריך סבלנות.

השכר של הסבלנות,

הוא עצום...

אבל רוב האנשים,

לא מגיעים לשלב הפריחה.

הידיעה, שפריחת הקקטוס

כל כך קצרה,

אפילו ממתיקה,

את זמן ההמתנה.

פלא.

 http://45.media.tumblr.com/ddbd6ca32b385196ce82086b44c595c9/tumblr_nrw9uoqM2O1sdqemdo1_500.gif

כמו זיקית,

אני מטמיעה את עצמי,

בכל תחום בחיי.

אם באסוף או בפזור,

אם ברזון או בשמנמנות,

המהות הפנימית שלי,

היא אותה אחת.

מי שאוהב אותי, זה בזכותה

ומי שלא אוהב אותי, זה בגללה.

עם השנים, למדתי

ועדיין כל יום למדה,

להעצים את אותה המהות.

להעצים את עצמי.

להתגאות במי שאני.

http://49.media.tumblr.com/cd8bf63ead51940abd48e1a0f5417ed1/tumblr_mn65vwrBf61rzwhbno1_500.gif